תצג

אמנם הנה כתי' הקל קול יעקב, קלא קדמאה חסר וא"ו, וקלא בתראה מלא וא"ו, והיינו שכדי שיומשך בחי' קול יעקב קול דתורה צריך להיות תחלה העלאה כדפי' בזהר פ' בראשית ד"ן ע"ב, ובסידור בהקדמה, וזהו בחי' קל הראשון שהוא בחי' קול דתפלה בחי' ק"ש למס"נ באחד, וע"י בחי' ביטול זה ממשיך בחי' קול דתורה שזהו בחי' קול יעקב בחי' קלא דאשתמע כו'. והידים ידי עשו שהוא מקבל מבחי' ידים כמארז"ל במד"ר תולדות ס"פ ס"ו באיזה זכות השממית מתפשת בזכות אותם הידים שעשו מטעמי' לאביו וזהו שממית בידים תתפש, שהשממית מקבלת מבחי' הידי' שהוא בחי' השפעה חיצוני', אבל ליעקב הנחיל הקול שהוא בחי' השפעה פנימיו' כו', ושורש האותיות הוא מבחי' מדבר כו'.

והנה בד"כ הקול קול יעקב הוא בחי' מח' דבור ומעשה, הקל הראשון חסר וא"ו הוא בחי' קלא פנימאה דתפלה שזהו בחי' מח' בכלל כי בק"ש אם כיון לבו יצא וא"ל לא יצא שהעיקר הוא הכוונה ורעו"ד כו' שזהו בחי' מחשבה בכלל, וקול השני הוא בחי' קול דתורה בחי' קלא דאשתמע כדפי' בזהר, ויעקב הוא בחי' מעשה וקאי על בחי' מעשה המצות שלכן נק' יעקב עבדי, וא"כ ג' בחי' אלו זהו כמו בפיך ובלבבך לעשותו, שהם מחדומ"ע כו'.

אך עדיין צ"ל למה נא' בפיך קודם לבלבבך, דבור קודם למחשבה. ויובן זה בהקדם הבנת ענין מה שא' בסש"ב פרק הנ"ל שהצדיקים לבם ברשותם, והרשעי' הם ברשות לבם, ובמד"ר למדו זה ממדרש הפסוקי' דכתי' וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל כו' כי יצר כו', ובצדיקי' כתי' ג"כ אל לבו או על לבו כמ"ש וחנה היא מדברת על לבה, ובדוד כתי' ויאמר דוד אל לבו, וישם דניאל על לבו, והרי הן דומין לבוראן דכתי' ויאמר ה' אל לבו, אבל הרשעי' הם ברשות לבן שנא' אמר נבל בלבו, ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו, ויאמר המן בלבו, והיינו מפני שהם ברשות לבן.

ולהבין זה צ"ל תחלה מהות ענין הלב, שהוא בחי' מדות, שלכאו' נראה לנו שהמדות נולדי' מן השכל שהרי אנו רואי' שאם מתבונן בשכלו שהדבר טוב לפניו אזי נעשה לו רצון ותשוקה לזה, ואם ישפוט בשכלו שלא טוב לפניו אזי לא ירצה בזה, וכמו שאה"כ ע"פ שכלו יהולל איש, יהולל הוא ל' הנהגה שהנהגת