תצ

הלא המח' נעלה מן הדבור וכמו בק"ש שנא' תחלה והיו הדברים האלה כו' על לבבך, ואח"כ ודברת בם, ואח"כ וקשרתם הוא בחי' מעשה, ולמה הקדים כאן מדרגת הדבור קודם למחשבה, ואם הכוונה היא מלמטלמ"ע הי' צריך להתחיל מן מעשה.

והענין הוא דכתיב אתה הוא ה' לבדך את עשית כו' ואתה מחי' את כולם, אתה הראשון מלא בה"א, את עשית חסר ה"א, ואח"כ ואתה מחי' מלא ה"א, וגם נא' ואתה בתוס' וא"ו, והיינו כי אתה ה' לבדך קאי על בחי' אוא"ס שמלובש בחכ' שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, ששורש התהוות העולמות הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ומקור הראשון הוא מבחי' מדות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתיב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, שבחי' המדות שייך לעולמות, אבל המוחין חו"ב הם למעלה מגדר עולמות, ולכן ארז"ל שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה ע"ש ואהי' שעשועי' יום יום, ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה. ויובן ד"ז ממה שאנו רואי' שענין המדות הם לזולתו דוקא, כמו החסד והרחמים עד"מ אינו שייך כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, וכמ"כ בגבורה כו', שעל עצמו אינו נופל לשון חסד ורחמים או גבורות כו', משא"כ ענין המוחין דחו"ב שאם גם לא יש למי להשפיע הרי הוא יכול לישב ולהשכיל השכלות, ועד"ז יובן למעלה שענין המדות חו"ג ורחמים הרי הם מקורי' להתהוות העולמות, ולכן כשאמר זכור רחמיך וחסדיך אמר כי מעולם המה, שהם שייכים כשיש עולם על מי להתרחם ולהתחסד, אבל ענין התורה קדמה לעולם, היינו קדמה למעלת העולם להיות כי אורייתא מחכמה נפקת, וספר תורה היא בינה הנה היא קדמה למעלת העולם וגם קודם שנבה"ע, וכנ"ל שענין המוחין דחו"ב אינו שייך לזולתו דוקא. ועל בחי' זו אמר אתה הוא ה' לבדך שבחי' אוא"ס ב"ה שמאיר בחכ' הרי הוא לבדך, לפי שאינו שייך לעולמות עדיין, ולכן בחי' אתה זה בה"א שאות ה' הוא בחי' בינה ה' ראשונה דש' הוי'. ואח"כ כשאמר עשית את השמים ואת הארץ כתי' את חסר ה"א, והיינו כמארז"ל ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב, לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב, ולא נברא אלא לבנין בהמק"ד נא' כאן טוב ונא' להלן ההר הטוב הזה והלבנון. ונודע כי זהב רומז לבינה, ולכן חסר ה' היינו בחי' בינה, להיות כי הבינה היא מבחי' המוחין כנ"ל ושורש העולמות הם מבחי' המדות לבד, רק שבבית ראשון הי' מאיר בחי' ה' עילאה, ובבית שני חסרו ה' דברי' והיינו בחי' ה' דברי' שנמשכי' מבחי' ה' עילאה דש' הוי' כו'. ואח"כ אמר ואתה מחי' את כולם בה"א, וגם בתוס' וא"ו, והיינו כי בחי' אתה יש בה ב' פירושי', הא' הוא כנ"ל שאתה קאי על אוא"ס שמאיר בחכ' שהוא לבדך, והב' אתה הוא בחי' אותיות הדבור מאל"ף ועד תי"ו, וה"א מוצאות הפה, וזהו ואתה מחי'