תפז

כי קרוב אליך (א)

בס"ד.

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, וארז"ל ברבות ע"פ זה א"ל הקב"ה בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, וזהו פי' תיבת בפיך שקאי על דבור התורה. ובלבבך צ"ל מה שהקשה בסש"ב פי"ז דהוא נגד החוש, והתורה היא נצחי', וכן יש להבין מקיבול שכר שאמרו בספרי ואהבת עשה מאהבה, הפרש יש בין העושה מאהבה לעושה מיראה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. ותירץ בסש"ב שפי' ובלבבך היא האהבה המביאה לידי עשיית המצות יעו"ש. ולכאו' צ"ל הלא ג"ז אינה בנקל כ"כ, וגם מה שדקדק לומר א"ל מי שהוא כו' ברשות לבו, דוק לאידך גיסא שאמרו ז"ל הצדיקים דוקא לבן ברשותם משא"כ הבינוני, וקרא דכי קרוב אליך משמע גם על הבינונים.

אך הענין יובן בהקדם מ"ש בפיך ובלבבך לעשותו, שקאי על מחדו"מ, בפיך הוא דיבור, ובלבבך הוא מח' כמ"ש רבות מח' בלב איש וארז"ל ע"ז ברבות הלב חושב, ולכן הציוי חזק על הלב כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר כו', כי עינא וליבא תרין סרסורין דחטאה, ולכן אמר שלמה בני תנה לבך לי ועיניך כו', לעשותו הוא בחי' מעשה. וצ"ל מדוע לא אמר מח' דבור ומעשה כסדר, וע"ד דכתי' בפ' ראשונה דק"ש תחלה ואהבת בכל לבבך בחי' מח', ואח"כ ודברת בם בד"ת הכתוב מדבר בחי' דיבור, ואח"כ וקשרתם שהוקשה כל התורה כולה לתפילין בחי' מעשה, וכאן הקדים לומר בפיך דבור קודם למח', והל"ל בלבבך ובפיך לעשותו, או מלמטלמ"ע, מעשה דבור ומח'.

ויובן בהקדם דכתי' (נחמי' ט') אתה הוא ה' לבדך את עשית כו' ואתה מחי' את כולם, אתה הא' מלא ה"א והב' חסר ה"א, ואח"כ אמר ואתה מלא ה"א ובתוס' וא"ו. והענין הוא שבחי' אתה הוא ה' לבדך קאי על השראת אוא"ס בחכמה, שבחי' זו היא לבדך, ואינה שייך לעולמות כלל, כי שורש התהוות העולמות הוא רק מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים.

[המשך המאמר לקמן בד"ה כי קרוב אליך (הב') פיסקא: והענין הוא דכתיב אתה הוא ה', עד גמירא].