תפד

מלך ימלוך כו', וזהו ענין שארז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה הכוונה כי יחידות עשירות מאות הוא בבי"ע, ואלפי' הוא בבחי' מלכות כל עולמים דאצי', אבל מבחי' זו לא יש בחי' הזמן כלל, ומ"מ א"א לומר שלא יש כלל בחי' שורש ומקור לזמן זה, שהרי בעה"ק אמר שאם אתה אומר שאוא"ס הוא רק בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו, ונת' מזה בכ"ד ששורש בחי' ההגבלה הנמצא ממנו תחלה הוא בחי' כלי' דנר"נ דאצי'. ולתווך כל הפי' בזה הוא בחי' ל' כלי' דז"א דאצי', וזהו שורש ענין ש' שדי, אבל ש' הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד הוא בחי' בבע"ג לגמרי כו' למעלה משורש ומקור הזמן לגמרי, ומצד בחי' אוא"ס דש' הוי' הי' יכול להתהוות עולמות הא"ס עד אין שיעור כו', רק בחי' ש' שדי הוא שאמר לעולמו די כו', ומ"מ כתי' הוי' מלך הוי' מלך כו' הרי מתלבש בחי' ש' הוי' בבחי' ש' שדי מקור הזמן. וזהו אין כיוצא שיהי' בלתי בע"ג ובחי' הגבול כאחד, ונמצא זהו כענין שאמרו נמנעו הנמנעות, להוציא מדעת האומר שרוכב ובלתי רוכב זהו נמנע גם בחיק הבורא, כ"א שנמנעו הנמנעות ויכול להיות שני הפכים כאילו רוכב ובלתי רוכב כאחד שהרי ה' מלך כו', וזהו השבח דאין כיוצא בו כו'.

ומעתה צ"ל בוה' האמירך כו' פירושים אלו, ומה"ע לשמור כל מצותיו שנא' בהאמירך, והענין הוא שארז"ל הקב"ה מניח תפילין, תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו ומי כעמך כו' אחד בארץ, פי' וענין התפילין שהקב"ה הוא בחי' קדוש וברוך בחי' ז"א דאצי' ע' בלק"ת בדרוש בהרת, והוא מניח תפילין הוא ענין המשכת מוחין לז"א, וכתי' מגיד דבריו כו' וארז"ל במד"ר מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, שפי' בזה שע"י שאמר לישראל לעשות מצות אלו עי"ז מפעילים להיות הוא ית' בעצמו עושה, שע"י שאיש הישראלי מניח תפילין ממשיך שיהי' נמשך המשכת ד' מוחין לז"א, והוא ע"י ד' פרשיות דתפילין, קדש רומז על