תפג

[ומעתה צ"ל פי' הא']

ומעתה צ"ל פי' הא' שאחד הוא אין כיוצא בו, שלכאו' צ"ל מה"ע השבח שאין כיוצא בו והאיך יעלה על לב איש ח"ו שיש כיוצא בו. אך הענין הוא דצ"ל מ"ש ואתה הוא ושנותיך לא יתמו שגם בזה צ"ל איך שייך לומר ענין ושנותיך הוא בחי' הזמן וגבול בהבורא ית' שהוא בבע"ג, ואומרו אח"כ לא יתמו. ותי' הרשב"א שלהיות הנברא הוא בע"ג לכן א"א לו להשיג ענין בחי' בלתי בע"ג, כ"א ע"י שיתארו לו ענין הגבול שאינו תמה ע"ז, ואח"כ אומרי' שהוא זמן ארוך כ"כ עד שהוא בבע"ג כו', וה"ז כדי לשבר את האוזן, וע"ד דכתי' עיני הוי', אזני ה' תהי נא אזניך קשובות לקול תחנוני כו'. אך י"ל באו"א, והוא כי הנה נודע שענין הזמן הוא בבחי' מלכות כל עולמים, שבזה שייך זמן, עבר, הוה, ועתיד, חלוקי' בג' תיבות מלך