תפב

שנפל בשבה"כ בדברי' גשמי' שהריחוק אינו בערך כלל נגד ריחוק הנ"ל דבי"ע, שזה לא נתברר עדיין, וכנודע המשל מהפלת החומה שכל הגבוה יותר נופל למטה יותר. עכ"פ יצא לנו מזה שמחמת הסתר הגשמי' שמסתיר על בחי' התענוג שיש בו צ"ל הרעש ביתר שאת ויתר עז על בחי' הרעש דחיות ואופנים ג"כ, ורעש אותיות שער שעי"ז יומשך בחי' זה השער כו', כי יש שער בימין ושער בשמאל, שער בימין הוא בחי' זה השער לה', ושער בשמאל הוא בחי' שער רישיה כעמר נקי, וכמו השערה שיונקת מהמוח הגם שיניקתה הוא מהמוח מ"מ חיותה מצומצמת מאד, שהרי כשגוזזי' השערות לא יש שום כאב כלל וכלל, והיינו להיות כי החיות אשר בהם הוא מצומצם מאד. ועד"ז יובן בנמשל דכתי' קווצותיו תלתלים תילי תילים של הלכות שקאי על הלכות התורה דכתי' בהם ג"כ סלסלה ותרוממך שע"י בירור וסילסול השערות להפריד ההלכות שלא יהי' שום קושי' מזה לזה עי"ז מתרומם נפש האדם. ואמנם שורש שרשן של הלכות שבתורה הוא שאורייתא מחכ' נפקת, ובחי' הארת התענוג שמאיר בחכ' הוא ע"י בחי' שערות שאבא יונק ממזלא הוא מזל הח' ונוצר שכל בחי' השערה הוא הארה מצומצמת וכנ"ל במשל כו'. אבל בחי' זה השער הוא כמשל השער שהוא שער המשמש כניסה ויציאה, ושער זה הוא עוד שער רחב עד"מ שער החצר שהכל יכולי' לעבור דרך בו, וע"י בחי' בירור התענוג שנפל בשבה"כ עד שנתלבש בדברי' גשמי' דעשי' שמקבלי' חיות משמרי אופני' ודרך בחי' המזלות שמשפיעי' לכל עשב בפרט, ועושי' מזה מצוה אשר ציוונו עד"מ ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי, וסוכה מסכך הגשמי, וד' מינים שבלולב מצמחים הגשמיים, וע"י עשיית המצוה בדבר גשמי הלזה מגביהי' אותה שתעלה מנפילתה וקבלת חיותה מק"נ להכלל ולהבטל בתענוג העצמי, שזהו שמברכין על המצות אשר קדשנו אשר הוא בחי' העונג העצמי, וע"י בחי' בירור זה יזכה המברר ועושה המצוה לגילוי בחי' זה השער שהוא שער רחב הוא בחי' רחבה מצותך מאד שהם כלים רחבים לקבל גילוי בחי' מאד העליון שז"ע אדם אדמה לעליון שנת' בד"ה קרוב ה' לכל קוראיו וביאוריו, וז"ע יתרון האור מתוך החשך דוקא, וע"ד שאין אדם רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור שבעין, שע"י שהחשך מכסה על בחי' התענוג המלובש בו בבחי' נפילה ע"י הסתר זה נעשה הרעש גדול מאד יותר הרבה מבחי' הרעש דאופני' שהרעש שלהם הוא רק מצד היותם בעשי', ע' בכהאריז"ל ובלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי בסופו, וכ"ש בחי' התענוג העצום שמוסתר בדברי' הגשמי', ולכן