תפא

לגילוי השגת התענוג גם מבחי' ג"ע התחתון, ונודע כי יסורי איוב ע' שנה אינם כדאי נגד שעה א' מן הגיהנם, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם כמארז"ל מוטב דלידייני' כו' בשביל גילוי ג"ע, שי"ל גם בשביל בחי' התחתונה שבג"ע התחתון, והיינו מפני היותו תענוג נפלא מאד עד אין קץ, מ"מ הוא רק מבחי' ממכ"ע שיש בו חלוקי מדריגות עד שנחלק לב' בחי' התחתון והעליון כו'. אבל תחה"מ הוא בחי' אחת להיותו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע ששם אינו שייך מעלה ומטה כמו ביושר, ולכן הוא בחי' אחת בד"כ, רק שגם בבחי' החופה אין כל המקיפי' שוים כו', אבל מ"מ הוא בחי' א' בד"כ, ויהי' הגילוי בארץ שלמטה דוקא להיות כי נעוץ תחילתן בסופן, שבסוף דוקא שהוא בחי' ארץ שבמעשה שמי' קדמו כו' שם יהי' גילוי זה להיות כי בסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מכמו היותו בבחי' ראש המתפשט כמ"ש בד"ה ועמדו רגליו כו', ולכן תחה"מ בארץ דוקא להיות כי בארץ דוקא יהי' גילוי הארת בחי' סוכ"ע כו'. וזהו ענין אני אני שיהי' לעתיד, שיתחברו ב' בחי' אני ויהי' רק מדריגה א' בד"כ, ורק עכשיו הוא העבודה שזהו דכתי' ראו עתה שצריכי' לראות עתה בבחי' היום לעשותם שמאיר ג"כ הארת הסובב לכן יוכל להכין בעוה"ז ע"י העבודה שיזכה לעתיד לבחי' הגילוי דחיבור ב' בחי' אני, וזהו שארז"ל במד"ר ס"פ בא ספי"ט אבל לעתיד אני לבדי, י"ל ע"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, שביום ההוא יהי' גילוי מבחי' לבדו היינו בחי' הוא והוי' כמו שהם בבחי' לבדך כמ"ש בד"ה כי מי נח, והוא ענין יתרון האור שמתוך החשך דוקא.

וביאור הענין צ"ל ההפרש בין שרפי' לחיות ואופני', שנת' בד"ה כי מי נח הנ"ל שהשרפי' אומרי' קדוש שהוא מחמת ההשגה שאימא מקננא בכורסי', ולכן הם עומדי' ממעל לו ע"ש, אבל החיות והאופנים הם ברעש גדול ע' בתוס' ד"ה ברוך בחולין דצ"ב ע"א שהרעש הוא מחמת העדר השגתם שלהיותם אינם משיגים לכן הם ברעש ע"ד בן כפר שראה כו', והוא מחמת הסתר היצי' לגבי הבריאה שרק זו"נ מקננא ביצי', וכ"ש אופנים דעשי' שהרעש הוא עוד יותר גדול להיותם מרוחקי' יותר כמ"ש אופן א' בארץ דתרגומו מלרע, וכ"ש בחי' התענוג