תעט

ז"ל ג' שותפי' כו' וציוה בעשרת הדברות לכבד אותם כמ"ש כבד את אביך ואת אמך, הוא מפני כי עכ"פ יש להם קצת שותפות שהרי הם בעלי בחירה עכ"פ, ואם לא יקח אשה לא יוליד, ונמצא הגם כי חלקם הוא קטן מאד מ"מ מאחר שיש להם קצת שותפות קראן שותפים. נשמע מזה עכ"פ דמי שאין לו הבחירה חפשית שודאי אינו שייך כלל לקרותו בשם שותף, כמו עד"מ הארץ שממנה יוצאת לחם שזהו ע"י שזורעין בה, וכשיורד גשם על הארץ מצמיח מפני כח הצומח אשר מלובש בארץ, האם נאמר שלהארץ יש שותפות בצמיחה זו, או כמו ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחי' האם נאמר שמפני שירידת השפע נמשך דרך בהם יש להם שותפות, ודאי אינו כן שהרי הם כגרזן ביד החוצב בו שא"א לומר שהגרזן הוא שותף במלאכה זו שחוצב האבנים מן ההר, אלא הוא כלי שבו וע"י חוצבים מן ההר, אבל לא נערוך לו המעלה שיהי' שותף עם האדם החוצב בו, והיינו להיותו אינו בעל בחירה כלל, כן השמש והירח וכל צבא השמי' ומערכות אלקות המשפיעי' חיות ברצון הבורא, הנה הם רק שלוחי השפע שע"י עובר השפע, והוא כמארז"ל הנ"ל שאין לך עשב כו' שאין לו מזל כו', אבל הנה בחי' המזל שהוא מקור המשפיע החיות להעשב הצומח למטה הנה הוא כגרזן ביד החוצב בו שאינו בעל בחירה כלל, ולכן א"א לתארו במעלת השיתוף כלל. אך הנה על דבר זה נצטוו ישראל לבד, כמ"ש שמע ישראל כו' ה' אחד, אבל ב"נ אינם מצווי' על השיתוף לפ"ד הרמ"א הנ"ל שנמשך אחר הר"ן והתוס', והיינו לפי שיצב גבולות עמי' למספר בנ"י ע' נפש יוצאי ירך יעקב והם מקבלי' ההשפעה מע' שרים, ולכן לא נצטוו עד"ז, אבל ה' אחד הוא מצות ליחדו הוא אזהרת השיתוף שלא לשתף שום דבר עם ש"ש כלל, וה"ז כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שאין זולתו כלל, וכדכתי' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי כו'.

וביאור הענין הנה בזהר הקשה מהו ראו עתה, מאחר שאני אני הוא קאי על לעתיד ומהו ראו עתה. אך הענין דכתי' אני ראשון ואני אחרון, שלעתיד