תסב

חלוקי מדריגות במלאכי' דיצי', להיות כי ביצי' מתחיל שורש בחי' עה"ד טו"ר, ולכן הם ברעש גדול שהרעש הוא מהעדר ההשגה, וע"ד בן כפר כו' שאינו משיג כו', ובנמשל שלהיותם אינם משיגים לכן הם ברעש, כי ההשגה היא רק בעולם הבריאה ששם אימא מקננא כנ"ל משא"כ ביצי' שרק שית ספירן מקננא לכן אין להם השגה כמו השרפי'. וזהו שאומרים ברוך כו' שלהיותם אינם משיגי' כמו השרפי' לכן מבקשי' ברוך שיתברך ויומשך להם כבוד הוי' ממקומו העצמי היינו ממקורו ושרשו ע"ד שאחז"ל ממקומו הוא מוכרע, משא"כ השרפים אומרים קדוש כו' כנ"ל, ומ"מ להיות כי המלאכי' דיצי' נשפלו יותר מהמלאכי' דבריאה ושם מתחיל שורש עה"ד כנ"ל לכן יש יתרון מעלה בעבודתם ג"כ, והוא מארז"ל בחולין בשבח מלאכי' אלו שמזכירין את ש' הוי' אחר ב' תיבות, משא"כ השרפי' מזכירי' אחר ג' תיבות, ואכמל"ב.

והנה מי הים מלוחים הם ואינם ראוים לשתי', וכשהולכים על הים נוטלים מים מן מי הנחלים או המעיינות שביבשה לשתות מטעם הנ"ל, רק כשהם שבים ללכת דרך עפר הארץ ובוקעים את עפר הארץ עי"ז נעשו מים חיים, וה"ז משל על עולם העשי' ששם מתקנים את החטא שאותי עזבו מקור מ"ח הנ"ל, וז"ע ירידת הנשמה בגוף בכדי לתקן פגם הנ"ל, שעשי' הוא עולם שבו תכלית ההעלם וההסתר שאינו מאיר גילוי אלקותו ית', רק שם נפלו הנצוצות היותר גבוהים, וה"ז כענין המאכל המחי' את האדם שהאדם גבוה במעלה מן המאכל שהרי הוא מדבר, וארז"ל ע"פ כי זה כל האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, וזהו מה שנברא האדם באחרונה בכדי שימצא הכל מוכן כו', ומ"מ המאכל שהוא נמוך במדרגה יותר מהאדם שה"ה מצומח או חי כו' הרי הוא מחי' את האדם, עכצ"ל ששורש שרשן של המאכלים גבוה יותר, רק שנפל בשה"כ, ונמצא כי בפרט אחד יש להם קדימה, שלזאת יכולים להחיות את האדם. וכשהאדם אוכל אותם בכוונה הראוי' ע"ד שאה"כ צדיק אוכל לשובע נפשו, שבכח האכילה יוכל ללמוד ולהתפלל, או ע"ד האכילה דשבת שנודע כי בע"ש ע"ח מתפרד הטוב מן הרע דנוגה, אז האדם מעלה את המאכל לשורשו הקדום כו' ע"י שהמאכל נותן בו חיות הנ"ל.

ועד"ז יובן בענין מים חיים שדוקא בעשי' בבחי' היום לעשותם מעלי' הנצוצות הנ"ל שנפלו, ולזה הוא ענין ירידת הנשמה ממקור חוצבה שעמדה באהוי"ר כמו המלאכי' ויתר ע"כ כמ"ש במ"א, בכדי להתלבש בגוף ונה"ב שהם מעלימים