תסא

ויו"ד דש' אד' הוא אספשא"מ. ושורש ההפרש ביניהם, שבבחי' חכ' להיות כי חכ' היא כח מ"ה בחי' אחד האמת בה שורה אוא"ס ב"ה ובחי' החכ' אין מסתיר כלל על בחי' אוא"ס השורה בה, להיות הביטול הוא בחי' ביטול במציאות, ולכן משה דכתי' בי' ונחנו מ"ה פי' בחי' מ"ה דחכ', וע' בפרדס מענין חכמה כח מ"ה בהפרש בין בחי' כח לבחי' מ"ה שבחכ', ומשה הי' נבואתו מבחי' מ"ה שבחכ' ולכן אמר כי לא יראני האדם, כי בבחי' פנימיות החכמה א"א לראות בבחי' השגה כי פנימיות אבא פנימיות עתיק שע"ז אמרו בכהאריז"ל ולא ידעתי כו' שפי' שזהו למעלה מן הטו"ד, רק וראית את אחורי קשר של תפילין כו'.

אבל ישעי' הי' נבואתו דרך בחי' חכ' תתאה לכן אמר ואראה רק שהראי' הי' דרך אספשא"מ, בחי' כה כדמותינו כמ"ש במ"א, וראה איך ששרפי' עומדי' ממעל לו ממעל לשכינתי' שלכאו' אינו מובן איך ביכולת השרפי' נבראי' דעולם הבריאה לעמוד ממעל לו. אך הענין הוא דאיתא בתיקונים אימא עילאה מקננא בכורסיא, שבעולם הבריאה מאיר בחי' בינה, שבינה היא השגה, וה"ז כמשל האדם הלומד איזהו שכל שמתחלה קודם שמבין ה"ה מוקף מהשכל, ולאחר שמבין בטוב [את] השכל ה"ה מקיף את השכל והשכל מוקף, וכן בלימוד התורה כשלומד דבר הלכה כו' ומבין אותה בטוב הרי שכל האדם מקיף את ההלכה דדבר תורה וההלכה מוקפת מן שכל האדם, הגם כי בעצם הדבר הלכה שלומד האדם היא גבוה במעלה מן האדם הלומד אותה למטה מ"מ מאחר שנתלבשה בהשגה יש ביכולת שכל האדם להקיף את שכל ההלכה. כן נבין בהשגת השרפי', מאחר שבכורסי' מאיר בחי' בינה שהיא השגה, נמצא ה"ה משיגי' את בחי' האור והחיות שלהם מבחי' המל' המחי' ומהוה אותם וה"ז מוקף אצלם, לכן ה"ז כאילו הם עומדי' ממעל לו. ועבודתם שאומרים ג"פ קדוש ה' צבאו' פי' שמשיגי' שאוא"ס הוא קדוש ומובדל עד שצ"ל ג"פ קדוש עד שיומשך הצמצום על בחי' ממכ"ע, עד שיהי' בחי' אות הוא בצבא שלו כמ"ש במ"א כו'.

וזהו בחי' הד' נהרות שהם ד' מחנות שכינה דשרפי' דבריאה כו', שזהו בחי' הנחלי' הנ"ל. והים הוא בחי' היצירה, וכמו שבים יש דגי' טהורי' כו' כן יש