תנט

כי מי נח כו'

בס"ד. ישעי' סי' נ"ד ט' (ש"פ תצא, ל"ב)

[tochen_begin]ונהר יוצא כו' אתה הוא הוי' לבדך כו' ממעל לו כו' נחל איתן[tochen_end]

[zman_begin]תצא[zman_end]

כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור כו' כן נשבעתי כו'. ע' במד"ר פל"ג, וי"ל כי מי נח זה שיהי' נח פרה ורבה יעו"ש, והיינו המשכת מ"ד, שלא רצה נח שיהי' פרה ורבה עד שנשבע לו מעבור מי נח היינו המבול כו'. וע' בזח"א נח דע"ב ב' שפי' כן נשבעתי מקצוף עליך כו' שזהו ג"כ ענין הקשת, ע"ש בפי' וראיתי' לזכור ברית עולם, דיתחזי האי קשת בגוונין נהירין, וע' בפי' הזח"מ שם. ולהבין זה הנה בחי' הקצף כמ"ש לעיל בשצף קצף כו' זהו ע"ד דכתי' בירמי' שתים רעות כו' אותי עזבו מקור מים חיים, שנק' הקב"ה בשם מקור מ"ח.

והענין הוא דכתי' ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים, שהם ד' נהרות כו' שנק' בשם נחל ג"כ, וכדכתי' כל הנחלי' הולכי' אל הים והים איננו מלא להיות כי אל מקום שהם הולכי' שם הם שבים ללכת, כי והארץ לעולם עומדת, והיא על המים כמ"ש לרוקע הארץ על המים, והמים מקיפים את הארץ כחגורה סביב, ולכן אינו מתמלא הים, כי הגם שהנחלי' הולכים אל הים מ"מ הרי הם שבי' ללכת דרך הארץ בנחלי' ומעיינות. ונמצא כי יש כאן ג' בחי' הא' הנהרות שנק' נחלי', הב' הוא ים כשהנחלי' הולכי' אל הים, הג' כשמי הים שבים ללכת דרך הארץ לנחלים. וכוונת משל זה הוא נגד ג' עולמות בי"ע, שהנחלים הם בחי' עולם הבריאה, שהד' נהרות הנ"ל הם ד' מחנות שכינה שבבריאה, והים הוא הכוונה על עולם היצי'