תנח

בתקופתה, ובלשון הה"מ נ"ע מורגל ענין בהירות, ואפ"ל מעין ענין כצאת השמש בגבורתו מוציא חמה מנרתקה. ויובן זה מהבחינה דלעומת זה בחי' בהרת וארז"ל במד"ר שהיתה מבהרת, ופי' המ"כ חריפה, והיינו להיותה עזה כשלג, וא"כ בקדושה זהו ענין לבושי' כתלג חיוור כו', שהאור נמשך מעת"י זהו ענין אור בהיר. ומזה יובן ענין וספרתם לכם ממחרת השבת דכ' בלק"ת פ' אמור שהוא לשון בהירות, וכן עשר ספירות הוא לשון בהירות, י"ל המכוון להמשיך אור בהיר מבחי' ע"ק שבו ועל ידו יזכך את נה"ב וכמש"ש שהן המשכות המקיפי' ממחרת השבת שהן למעלה מבחינת השבת, והשבת הוא מחכמה מוחין דאבא, וא"כ מבחי' שלמעלה מהשבת זהו מע"ק, וע"י מקיפים אלו יזכך ע"ד שהמקיף מצחצח חצי הכלי מבחוץ, וכמ"ש בד"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם, והיינו כי כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם כו' כי בבחי' אדם יש זה לעומת זה משא"כ בבחי' המקיף כו', ועיין מזה ג"כ בביאור ע"פ וקבל היהודים וז"ל וכמו ספירת העומר שהוא בירור ז' מדות דנה"ב הוא דוקא ע"י שממשיכים מקיפים דאימא שעז"נ וספרתם לכם ממחרת השבת כו', וכן יוהכ"פ מחילת עוונות ע"י תבוא אם ותקנח כו', ונודע דהבינה נק' עתיקא וכמ"ש הטעם מזה בת"א ר"פ לך לך גבי ה' דאברהם שהוא למעלה מבחי' אב רם חכמה עילאה. וזהו וספרתם לכם להמשיך להם אור בהיר כו'. ועיין בזח"א פ' ויחי דרל"ח ע"ב ע"פ לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, א"ת שנים אלא שנים כגון מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה, ואפ"ל דכמו מראות נגעים שנים שהן ארבע, כמו"כ וכ"ש בקדושה יש עד"ז, וזהו ענין כי כל ביתה לבוש שנים מילה ופריעה הם ביסוד ומל', ועד"ז ציצית ותפילין הטלית הוא במל' והתפילין בז"א, א"כ עי"ז נמשך יחוד העליון בקדושה מה שבא שורש ההמשכה מעת"י בחי' לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקא, וע"י יחוד זה יתבטלו ד' מראות נגעים הנ"ל, שהרי יחוד זה ענינו שיהי' הגילוי גם למטה בבי"ע כמו שהוא למעלה באצי' כו', וע"י האור נדחה החושך כו'. עיין מד"ר קנ"א ד' ובזהר פ' לך דע"ח ע"ב ע"פ ועתה לא ראו אור אימתי בשעתא דאמר קודב"ה לאברהם לך לך כו' בהיר הוא בשחקים דבעא קודב"ה לאדבקא ליה לאברהם בההוא אור דלעילא כו', ועו"ש ע"פ וימנע מרשעים אורם דא אברהם, ועיין מזה בת"א בד"ה בשלח פרעה דבחי' אורם זהו ורב חסד כו', וע' מענין אור במאו"א א' נ"א, ובפרדס סוף ערך אור מופלא שהכתר נק' אור מבהיק מטעם כי