תנז

שמרגיש הביטול, ולכן נק' קליפה, ותדע דאפי' בע"ס דקדושה נק' דא מוחא לדא ודא קליפה לדא בזח"א פ' בראשית דף ך' ע"א, וכמו אותיות מח' ודיבור הם כמו קליפה ולבוש לגבי עצם החכמה, א"כ גם הק"נ דאצי' אף שהיא אצי' מכח המגביל נק' קליפה, אלא שי"ל שהוא ע"ד הקליפה הנק' שומר לפרי, כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ט ע"א בפירוש השומר אחי אנכי, וע' בהוספות לת"א בד"ה ויקח המן את הלבוש, אלא שבהשתלשלות מהן בבי"ע נעשו קליפות ממש, דוגמת נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות. וגם בלא"ה יש הפרש גדול בין ק"נ דאצי' לק"נ דבי"ע, שהרי בקדושה אצי' ל' ויאצל גילוי ההעלם, משא"כ הבריאה יש מאין, מעתה ג"כ יש הפרש גדול בין ק"נ דאצי' לק"נ דבי"ע, לכן אע"פ שבק"נ דבי"ע יש רע ממש רק שמעורב בטוב כו' לא נאמר כן בק"נ דאצי' ששם אין רע כלל כ"א אין הביטול כדבעי ע"ד ראו מ"ה, וזהו שורש בחי' לגרמי' כו' רק למטה נמשך מזה כו' כנ"ל.

והנה בהרת ארז"ל רפ"ק דנגעי' שבהרת עזה כשלג, שני' לה כסיד ההיכל, והשאת ס"ל לחכמי' דר"מ שהשאת הוא כצמר לבן, שני' לה כקרום ביצה, שהשניות הם ספחת, אמנם שאת שכנגד לאה מחשבה היא קלי' המנגדת לבחי' צמר לבן, והבהרת קלי' שכנגד רחל כמ"ש בכתבי האריז"ל בשער הפסוקי' והליקוטי' בפ' תזריע סי' י"ג בד"ה אדם כי יהי' דפ"ח ע"ג וז"ל וספחת ובהרת כנגד שני אורות של רחל, וזהו מ"ש בזהר פ' תזריע (זח"ג מ"ז א') כי נגע צרעת תרגומו מכתש סגירו, וכוונת דבריו כי נגע הזה הוא קדושה ודוחה את רוח הטומאה אשר בבית או באדם והוא כח דין של הקדושה יעו"ש, וי"ל שמ"ש כאן שספחת הוא נגד רחל אין זה סותר למ"ש המאו"א אות ד' ס"ט הנ"ל שספחת הוא נגד השפחות הנספחות לכל אחת, כי יעקב דימה תחלה על לאה שהיא רחל, ולכן נתן לה זלפה לשפחה כמש"פ רש"י בחומש, ובלהה הי' שפחת רחל, א"כ ב' השפחות היו בשביל רחל, ומ"מ לאחר שהכיר יעקב שהיא לאה וזלפה נשארה שפחת לאה יתכן ענין שכ' במאו"א השפחות לכל אחת, ולפי סברת לבן שרצה בזה לרמאות את יעקב הנה ב' השפחות שייכים לרחל.

והנה כתי' (איוב ל"ז ך"א) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ופי' המ"צ בהיר מאיר ומזהיר, וכ"מ במד"ר ס"פ אחרי פכ"ג שסמכו לענין הרואה חמה