תנו

שאין לה טעם ולחלוחית כו' כמו בהפרי [וי"ל כי שם מ"ה נק' שקיו דאילנא בחי' לחלוחית והמשכת אור א"ס שעי"ז נעשה התכללות אמיתי' להיות לאחדים, עד"מ טבע המים לדבק, שחלקי הקמח נעשים גוש אחד ע"י המים, וגילוי זה היינו ע"י שמתחלה הם בבחי' תיקון ע"ד רך כקנה כו' שעי"ז אח"כ קוב"ה שרי באתר שלים, והוא גילוי שם מ"ה מלגיו דאיהו אורח אצילות ואיהו שקיו דאילנא כו', משא"כ בק"נ באצי' שהוא מבחי' עולם התוהו מבחי' שבה"כ שאין בהם ההתכללות כלל וגם הביטול הוא בבחי' יש כנודע מענין ראו מ"ה שעושה יש ודבר מהביטול שלו כו', ע"כ אין נמשך בהם כלל בחי' שם מ"ה מלגיו ולכן נק' קליפות שאין בהם לחלוחית מבחי' שקיו דאילנא כו'], ומק"נ דאצי' נמשך אח"כ בבי"ע בחי' יש ממש וצבא השמים כו'. ובזה יובן ג"כ מה דאיתא שק"נ חצי' טוב וחצי' רע, והענין כנודע שהתהוות הרע הוא מחמת שבה"כ שהי' בעולם התהו והשבירה הי' מחמת שהיו ענפין מתפרדין ומזה נתהווה אח"כ בהשתלשלות בחי' הרע, והנה משבה"כ דעולם התהו נפלו בנוגה דאצי', ולכן אף שמקבלת מאצי' וע"כ חצי' דכלפי פנים הוא טוב, אך מחמת שגם בחצי' זו אין בה בחי' ההתכללות כלל וממילא אין מאיר בה גילוי אור א"ס בבחי' פנימי כנ"ל לכן יכול להיות שחציה כלפי חוץ רע [וכמו שמעולם התהו נתהוו הקליפות, ובזה יובן מארז"ל ברבות ס"פ נשא ס"פ י"ד ע"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באו"ה קם כו' זה בלעם בן בעור כו', והנה נבואת משה הי' מאצילות, וא"כ איך באו"ה קם נביא כמשה, אלא הענין שנבואת בלעם הי' מק"נ דאצילות כו']. ולהעיר מענין מדין ל' ריב ומדון, ואינו מז' עממין (בד"ה החלצו), כ"א ריב ומדון היפך ההתכללות, כ"א ענפין מתפרדין, וזהו עולם התהו.

ועוי"ל כי הנה באצי' דקדושה יש ג"כ אורות וכלים, ולדעת הר"מ מראקאנטי עיקר אצי' הם האורות, ולא כן הכלים, והאריז"ל פי' שגם הכלים הם אצי' ממש, ועכ"ז אין ערוך לאצי' האורות, ושורש האורות מש' הוי', והכלים מש' אלקים וש' שדי שאמר לעולמו די, אשר זהו כח המגביל שיהי' נמשך בבחי' גבול, כי משלימות הא"ס שיהי' בו ג"כ כח הגבול. א"כ לפ"ז נא' דפי' ק"נ דאצי' אינו רק בחי' הכלים לבד שהם מבחי' ש' אלקים, ונק' אצי' מבחי' כח הגבול, אך הכלים דע"ס דקדושה הם בבחי' הביטול כי באצי' מאיר חכ' כח מ"ה, משא"כ בק"נ נא' ראו מ"ה