תנב

לבחי' זו ע"י אח"פ ששם הוא בחי' עם ה' אלקיך באופן היותר נעלה להיות כי תמיד עיני ה' אלקיך בה, כ"א ע"י המדבר שהוא ארץ צי' ושממה. ונמצא שזהו כענין שמצינו באדה"ר שמתחלה הניחו בג"ע כמ"ש וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, וע"י חטא עה"ד דן אותו בשילוחין ובגירושין כדכתי' וישלחהו כו' מג"ע לעבוד את האדמה וגו' וכתי' ויגרש, ומצינו כה"ג שלשון הקללה הוא ג"כ ברכה כמ"ש בספר כד הקמח אות א' בערך אהבה וז"ל ומרוב אהבתו אלינו כו' ואף במקום התוכחה עצמה מצינו שהלשון יכלול נחמה והוא דבר הושע (סי' א' פסוק וא"ו) קרא שמה כו' כי נשא אשא להם, ולשון נשא אשא לפי קשר הענין יהי' מל' עקירה והכרתה כל' ישא פרעה את ראשך ס"פ וישב, אמנם יש בו זכרון נחמה לפי שהוא כולל לשון סליחה כן תירגם יונתן ברם אם יתובון משבק אשבוק להון כו' עכ"ל. וכ"מ בגמ' פסחים פ"ח דף פ"ז ע"ב שא' ר"א שאפי' בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים, ור"י בר"ח אמר מהכא כי נשא אשא להם, ופי' רש"י נשא אשא להם לשון סליחה ואתמוי מתמה ומיהו ל' סליחה קא מידכר.

ועד"ז יש לפרש מ"ש במדבר הזה יתמו עם היותו ל' קללה ע"ד ותם לריק כוחכם (בחוקתי ך"ו ך') עכ"ז יש בו ג"כ ל' ברכה והוא ע"ד תם עוונך בת ציון (איכה ד' ך"ב). וי"ל שקאי על העוון עצמו ע"ד שארז"ל בפ"ק דברכות ד"י ע"א ע"פ יתמו חטאים מן הארץ (תילים ק"ד ל"ה) חוטאים לא כתי' אלא חטאים, ופי' רש"י יצר הרע, והיינו דליהדרו בתשובה שעי"ז יתמו החטאים עצמם ויזדככו החוטאים בהם. וכמו"כ י"ל בענין במדבר הזה יתמו, שע"י שיתמו החטאים היינו היצה"ר שזה"ע תם עוונך כו', אז תבוא ע"י בירור זה לבחי' תמתי, כמארז"ל ברבות במג"א דקי"ז ע"א אחותי זו בבל והיינו ששם נתאחו ישראל אליו ית' ונדבקו בו, רעייתי יונתי תמתי כו', וע' במ"כ בשם שוחר טוב, והיינו לפי שאז תם עוונך הוא בחי' החטא עוון עצמו יצה"ר, וכענין שאמרו ברבות במקומו ע"פ תם עוונך שבו נטלו ישראל איפוכי שלימה ועי"ז הם באים לבחי' תמתי, אך אם לא הי' חטא עה"ד ומרגלים והיו עומדים בעשר נסיונות הי' באופן אחר לגמרי, וע"י שלא עמדו בנסיון, לכן נגזר שיהי' הבירור ע"י המדבר הגדול שבו נחש שרף ועקרב וצמאון, שארז"ל במד"ר בפ' לך לך פמ"ד נחש זו בבל כו', ובו וע"י נעשה המוליכך הוא בחי' מהלכי', שלזה הוא ענין ירידת הנשמה בגוף כדי שתבוא מבחי' עמידה לבחי' הילוך כו'. והענין הוא דהנה כתי' כולך יפה רעייתי ומום אין בך, והיינו מום דערלה, שזה שנא' באברהם התהלך