תנ

עם המקבל כדוגמת הולד שיש בו מן האב ומן האם כו', וכמו"כ יובן עד"מ זה הנשמה והשכל נולדו מזיווג עליון דסובב וממלא. ומה שיש באדם הבחירה להיות מורד ח"ו הוא מבחי' ממכ"ע, ומה שאחרי הדעת המיושבת [לא יוכל ל]יפרד ח"ו משרשו למרות את בוראו כבי' ויוכל לבוא לבחי' הביטול דוקא ע"י הדעת שמכריחו כו', זהו מבחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע, כי הביטול שיבוא מן הדעת גבוה הרבה מן הביטול דבהמה שבלא דעת רק ע"פ הטבע אשר הוטבע בה מאת הבורא ית' כנ"ל, והיינו כי אחרי שהי' לו בחירה למרוד ח"ו ע"פ השכל וירד כ"כ למטה מטה, הנה כשפועל בעצמו ע"י ישוב הדעת כנ"ל שהדעת יכריחו לבוא לבחי' הביטול לה', עי"ז מתעלה למעלה מעלה מאד נעלה, והיינו שכאשר ע"פ השכל דוקא יתחייב להתבטל ממציאותו יהי' הביטול ההוא עמוק מאד כי לפום גמלא שיחנא ולפי ערך הטוב כך ערך הרע, וכמו שארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, והיינו לפי שערך היצה"ר הוא לפי ערך הטוב כו'.

ובזה יובן מאי דכתי' ישמח ישראל בעושיו ל' רבים, כי שני בחי' הם העושים את בחי' ישראל הוא הנפש האלקית, והם בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, והשמחה שבחי' ישראל שמח הוא כאשר בוחר בטוב ואז הביטול עמוק מאד לפי ערך יצרו הגדול כו', וכל ענין שמחה ידוע שהוא מהתחדשות איזה דבר מה שלא הי' מקודם כו' וכן הוא בדבר זה שזהו ג"כ התחדשות גדול שהאדם הוא בעל בחירה, ואעפ"כ יהי' בו בחי' הביטול במציאות כבהמה שיש לה ביטול בטבע אשר הוטבע בה מאת הבורא וכמארז"ל במדרש ע"פ וככפיר יושב במסתרים, שהארי' מפני עוצם היראה שיראים ממנו החיות בורחים כולם מפניו, ומוציא טרף ע"י תחבולה שעושה וחוקק עוגה גדולה סביב וכל חי' שבאה בתוך העוגה מכרת שהיא של ארי' ומפני היראה תתבטל ממציאותה ותשאר כאבן דומם ולא תברח ובא הארי וטורפה כו' יעו"ש, וזהו מפני הטבע שהוטבע בה שתתיירא כ"כ מפני הארי שהוא מלך שבחיות שלכן לא תוכל לברוח מן העוגה שלו בשום אופן ולא תמרוד לעולם כו'.

וע"פ כל הנ"ל יובן ההפרש בין ז' אומות הכנעני כו' ונשמות ישראל, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, פי' שהכנעני כו' הנה יצרם הוא מצד שרשם שנפל בשה"כ מזמ"ק, אבל יצה"ר שבאדם אתם קרוים כו' גדול מהם מטעם הנ"ל, וכשכופין את יצרם הם כדוגמת אדם העליון כו' ולכן אין הרע שבכנעני נק' בשם יצה"ר, אלא הוא עצמו כמו שהוא בטבע, ושל אדם נק' בשם יצה"ר וכמ"ש כי יצר לב האדם רע כו' האדם דוקא לפי שמתגרה באדם ביותר כו'.