תמח

צדקתך כהררי אל

בס"ד. (ש"פ שופטים, ל"ב).

[zman_begin]שופטים[zman_end]

צדקתך כהררי אל וגו' אדם ובהמה תושיע ה'. וארז"ל חולין ד"ה ע"ב בנ"א שהם ערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה, ופי' רש"י ערומים בדעת כאדה"ר, ומשימים עצמם כבהמה דכאי רוח, וכ"פ בתילי' במקומו (סי' ל"ו פ"ז) ומשימים עצמם כבהמה בענוה, תושיע ה'. וצ"ל מהו מעלתו גדול כ"כ כשמשים עצמו בהמה, ולמה המשיל הכתוב ענין ענוות האדם בהיותו משים עצמו כבהמה, אשר לכאורה מעלתו גבוה יותר הרבה שהרי כתי' בי' וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה (בראשית א' ך"ו). וגם צ"ל מה שחלק מאמר בריאת האדם בתחלת ההצעה מכל שארי הנבראים שנבראו בשי"ב, והוא במה דכתיב נעשה אדם, שבאדם דוקא כתי' נעשה ל' רבים, ולמה לא אמר כן בכל הברואים שנבראו בשי"ב, ומה שארז"ל במד"ר פ"ח שנמלך במלאכי השרת, הי' לו לימלך גם בשאר הברואים כו'.

אך הענין הוא דהנה אנו רואים שיש יתרון מעלה בבהמה מה שלא נמצא כן באדם, והוא מה שהבהמה לא תשנה תפקידה אשר הוכנה מאת הבורא, כמו השור לחרישה, והבהמה לחלבה, והסוס לרכוב עליו, הנה לא ימרוד השור לילך לחרישה וכן הסוס לא ימרוד לבלי ילך לרכיבה, ואפי' בפני נער קטן מתבטלים ונוהג בם