תמב

נרותי' עלי' וארז"ל שהם שבעה מצות תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות כיבוד אב ומילה ות"ת כנגד כולם, וצ"ל מפני מה קחשיב אלו הז' מצות דוקא. אך הענין הוא מפני שהם רב חסד שהוא צדקה רבה, כי תרומות ומעשרות ולקט שכחה ופיאה עולה יותר מחלק רביע, וכמו"כ שמיטין היא מצוה גדולה שאינה דומה לכל המצות, כי כל המצות הנה האדם עושה מצוה שאינו מתעכבת זמן מה, משא"כ מצוה זו דשמיטה היא כל השנה, שמצפה כל השנה ואינו זורע, ומפקיר כל אשר לו לחית השדה וכל מי שירצה יטלם, שמצוה זו היא מצוה רבה, והיינו שע"י מצות אלו ממשיך מבחי' רב חסד, כי אית חסד ואית חסד, אית חסד דאקרי חסד זוטא ואית חסד דאקרי רב חסד שהוא מבחי' א"א, ובחי' זו נמשך ע"י מצות אלו דוקא כו'.

ולהבין זה הנה כתי' ואני תפלתי לך עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך, וצ"ל מ"ש אלקים ברב חסדך הרי אלקים הוא מדת הגבו', אך הענין הוא דהנה פי' ואני הוא בחי' מל' בחי' מלכותך מלכות כל עולמים בחי' זמן, הוא בבחי' תפלה ל' התחברות מל' נפתולי אלקי' נפתלתי, לש' הוי' שהוא הי' הוה ויהי' שלמעלה מבחי' זמן, עת רצון, פי' עת הוא בחי' הזמן כנ"ל, יומשך בו מבחי' רצון, והוא ע"י רצון אותיות צנור שיומשך דרך צנורות כו', ואז אלקים ברב חסדך שגם מדה"ד יהפך לרחמים שיהי' אלקים מדה"ד ברב חסדך ג"כ, וזהו ג"כ שאמר ענני באמת ישעך שהוא ג"כ רצון כמ"ש הת' ע"פ וישע ה' אל הבל ואל מנחתו והות רעוא מן כו' שהוא ג"כ רצון. וזהו משארז"ל כתי' ואספת דגנך וכתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצוש"מ וכאן בזמן שאין ישראל ערש"מ, והקשו התוס' הלא ואספת דגנך כתי' בפ' שני' של ק"ש ואיך נאמר שזהו בחי' אין עושין רצוש"מ. והתירוץ הוא כי בפ' שני' של ק"ש אינו כתי' בכל מאדך כמו בפ' ראשונה של ק"ש, לכן נק' פ' שני' אין ערש"מ ופ' ראשונה נק' עושין רצוש"מ ע"ש שכתי' בה בכל מאדך. והנה ארז"ל בכל מאדך בכל ממונך, נמצא שבחי' מעשה הצדקה שהיא מצוה מעשיות גשמיות כמו תרומות ומעשרות הוא בחי' ערש"מ, והיינו שממשיכים בחי' הרצון שיומשך במל' וזהו עת רצון כנ"ל. וזהו והי' אמונת עתך שע"י אמונת עתך בחי' המצות תרומות ומעשרות יומשך בחי' חוסן ישועות בחי' וישע ה' כו'.

ומעתה צ"ל מהו חכ' ודעת שע"י אמונת עתך יומשך גם חכ' ודעת, הנה ארז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, מהו תלוי בחי' החכ'