תמא

בשלושה הוא בחי' חב"ד עצמן כו' וכענין בא שבת בא מנוחה. ובזה יובן ג"כ מ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכ' ברא וחקק י"ה ה' צבאות את עולמו וברא אותו בסופר ובספר ובסיפור, פי' שלשים ושתים הם עשרה מאמרות וך"ב אותיות, וסופר וספר וסיפור, ספר הוא בחי' תושב"כ, וסופר הוא בחי' דברי סופרים כי ערבים עלי דברי סופרים והם נק' סופרים מקור הספר, ויש בחי' סיפור, ונמצא כי השלשה בחי' סופר וספר וסיפור הם בחי' חב"ד עצמם. ואמר תחלה בל"ב נתיבות פליאות חכ' ברא כו', שהם בחי' המוחין דז"א וברא בסופר וספר וסיפור הוא בחי' חב"ד עצמם כמו שאמר בפדר"א וכללן בשלשה. וזהו פי' וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, כי הצדיקים ע"י תורתם הם ממשיכים בחי' חב"ד עצמן גם בימי החול כי אורייתא מחכ' נפקת כו'.

וזהו פי' והי' אמונת עתך, פי' עתך כי ך"ח עתים נאמר בקהלת י"ד לטובה וי"ד להיפך, שהם יד ימין ויד שמאל, וביד יש י"ד פרקין שהם כנגד ז' אותיות בג"ד כפר"ת שיש בהם תבנית רך ותבנית קשה בחי' חו"ג, ולכן י"ד עתים לטובה וי"ד להיפוך, וזהו ג"כ ענין מה שהלבנה בי"ד ימים הראשונים היא מתמלאת וי"ד ימים היא מתחסרת כו'. ואמונת עתך הוא בחי' חוזק הזמן הוא ע"י חכ' ודעת דהיינו ע"י בחי' התורה, והוא ע"י הצדיקים המקיימין את העולם שנק' בניך שעוסקי' בבנינו ש"ע, גם עכשיו כשכבר העולם משוכלל מ"מ צריכה קיום וחיזוק ע"י התורה כו'. וזהו מ"ש ומבני ישכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתיים, פי' בינה לעתים, כי הנה העולם הוא מבחי' מדות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, אבל בחי' בינה הוא בחי' ולתבונתו אין מספר שהוא בחי' בלי מספר ואין ערוך כלל בחי' המספר לגבי בלי מספר, ומבני ישכר יודעי בינה לעתים, יודעי הוא בחי' המשכה מל' והאדם ידע, בינה לעתים שממשיכים מבחי' בינה בעתים שיהי' נהפך מדה"ד למדה"ר, ויהיו כל העתים טובים.

ומעתה יובן פירש"י ז"ל שפי' אמונת עתך הוא בחי' האמונה בו ית' להפריש תרומה ומעשרות שעי"ז נמשך חוסן ישועות חכ' ודעת. הנה כתי' שבעה