תלח

מהתנא דבי אליהו, עתך הוא בחי' זמן, ואמונת עתך הוא בחי' חוזק הזמן מל' ותקעתיו יתד במקום נאמן, הנה זה נמשך מבחי' חכ' ודעת כו'. ושני הפירושים יש להם שרש בגמ', כי הנה בגמ' אפליגו אי תלמוד גדול אם מעשה גדול, והנה פירש"י ז"ל הוא לפי המ"ד מעשה גדול ולכן פי' שע"י שמקיים המצות מעשיות עי"ז נמשך לו חכ' ודעת ויראת ה', ופי' הרד"ק הוא לפי המ"ד תלמוד גדול כו', ולכן פי' שע"י הלימוד דחכ' התורה מגיע לו חוזק הזמן בבחי' תוס' ברכה כו'. ולהבין ב' פי' אלו צלה"ת פי' הרד"ק שפי' שאמונת עתך זהו נמשך ע"י חכ' ודעת כו'. הנה כתיב וכל בניך למודי ה', אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם, וצ"ל מהו ענין שהת"ח עוסקי' בבנינו ש"ע, הלא העולם כבר בנוי ומשוכלל.

הנה ארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יכול להבראות אלא כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בע"מ, וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בע"מ. ולכאורה אינו מובן דהיתכן שיפרע מן הרשעים על מה שמאבדים את העולם שנברא בע"מ הלא במאמר א' יכול להבראות וא"כ מאי איכפת לן במה שבראן בע"מ, וה"ז כמו א' שקונה כלי שקונים אותה בעד זהב אחד והוא שילם עבורה יו"ד זהובין היתכן שהגנב הגונב אותה או המאבדה ישלם עבורה יו"ד זהובין מפני שזה סילק עבורה יו"ד זהובין, מאחר שיכולים לקנות אותה בעד זהב אחד.

ולהבין זה צ"ל מה שמצינו בכמה מאמרי רז"ל ל' בעשרה דברים וכמשארז"ל אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות וכמ"ש בזהר פ' ויקרא ע"פ עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה למע"ב ועשרה למ"ת, ובגמ' על מתני' דאין פוחתין אמרו הני עשרה כנגד מי ופליגי בה חד אמר כנגד עשרה הלולים שאמר דוד, וחד אמר כנגד עש"מ, וצ"ל מהו מספר עשרה דוקא. הנה איתא בס"י עשר ספירות בלי מ"ה, ובפתח אלי' נא' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין וצ"ל מהו שצריך עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין כו'. אך הענין הוא דהנה כל השפעה הנה נמשך ובא דרך עשרה בחי' דוקא, כמו שאנו רואים שבהשפעת הרב איזה שכל לתלמידו עובר ההשפעה דרך עשר בחי', שמתחילה מחשב הרב ההשפעה בשכלו ומחשבתו, והרי המח' היא לבוש המוחין, וא"כ מלביש המוחין חב"ד במחשבתו, עד שבאה להתגלות במדה שבלב הם אהוי"ר,