תלה

אך עדיין צ"ל

[סיום ד"ה וידעת]

אך עדיין צ"ל מפני מה הוא ברישא חשוכא גם בברייתו של עולם. והענין דכתיב ואלה המלכים, ז' מלכי' קדמאי' תהו נקודים, אצי' ברודים מתקן, ועיקר התיקון מה שלא נשלם, כענין רוח צפונית אינה מסובבת, בחי' גבורות דתהו שהגם שבשרשן הי' ע"ד תגבורת בכל ספי', אמנם מצד תוקפן לא הי' יכול להיות בהם שום התכללות כלל, ולכן גם תגבורתן בכלל י"ל שזהו כדוגמת שבתיקון קו השמאל הוא חד קציר, הכל העלאות, ולכן לא נתייחדו, כי היחוד הוא לצורך השפעה פנימיות שיומשך שפע פנימיות לזולתו, לא כן בתהו שעלו הכל, וי"ל שלא נתייחדו גם בעלייתן כ"א עלה לשרשו הקדום, (ע' בכתבי האריז"ל בשער הפסוקי' ובפ"מ, וה"מ).

ובזה יובן מ"ש במ"א שבי"ע הוא מה שכבר נתברר, הכוונה ע"י יו"ד דס"ג שבירר מיני' ובי', וא"כ לפ"ז באמת גם הם צריכים תיקון מצד העבודה ג"כ עכ"פ וצ"ע. אך מה שנפל בשבה"כ זהו ענין שהי' בו התוקף מעלת התהו, ומ"מ רק מעט שהרי ע"י בירור דיו"ד הנ"ל לא נתעלו מצ"ע. ובזה יובן מה שיוצא בעניני הבירורי' רק מעט חלק הטוב, והמותר צריך דחי' כענין ל"ת כלי חרס שבירתן זהו תקנתן, ומ"מ גם הניצוץ קטן יש לו מעלה יתי' על ברודים, ולזה כדאי הוא ירידת הנשמה בגוף, דאם לא כן למה היתה כזאת, ואם כ"א חלק חשוב, למה לא נתעלו ע"י יו"ד דס"ג עצמו אלא שצ"ל כנ"ל. ולהיות כן כמו שבתחילה הי' סותר בכוונה ע"מ לבנות, לכן בהבנין צ"ל מרומז ענין הסתי' במעלת הקדימה עכ"פ. ולהיות כי האדם הוא עולם קטן לכן גם בו היצה"ר בא קודם, ומ"מ כמו שבאצי' לא יגורך רע כן יכול להיות גם באדם.

ומעלת מה שמברר נה"ב, י"ל שעל ידו בא לידי תגבורת, היינו שיהי' מעלת התהו בזה שהם תגבורת החיות, וכמו בגשמיות שבהמות וחיות הם חזקי' יותר ומדותיהם חזקי' עד שנדמה שזהו כעין עקשות, ובאמת זהו לפי ששכל דתיקון דאדם שיש בו רק נפש דמל' דעשי' אינו יכול להשיג מדות דתהו כלל, ובחי' גבורה עצמה שהי' בתהו שאשר לכן לא נתייחדו ונפלו למטה, אשר מזה י"ל שנסתעף מציאות הרע, זה צריכים לשבר ע"ד כלי חרס ששבירתן כו', ומזה נמשך ח"ו דיני' קשי'. אמנם כשהאדם מקבלם בשמחה עי"ז מעלה כל מה שיכול להיות מתעלה חלק הטוב, וע"י ששובר את הרע היינו עצם התאוה בבני חיי ומזוני מה שנדמה שזהו טוב, וחושב כמו שהוא באמת שגם זו לטובה עי"ז נמשך לו מעלת התהו תגבורת החסד עד"מ גם בהשפעות בני חיי ומזוני, ולכן וישב ה' לאיוב למשנה כי מדה טובה מרובה, וגדולה מדה"ר שלאחרי'.