תלא

הודאה שהוא ענין הביטול, שצריכים לבחי' ביטול זה בדבר שאינו מושג מצד השכל וההשגה כ"א רק שמודה שכן הוא, הגם כי איננו משיג, ולכן אמר ואמונתך בלילות שבזה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל, ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל, והיינו מצד כי מלכותך מלכות כל עולמים כתי' שבחי' כל כולל כלליות כל ההשתלשלות כמ"ש במ"א, זהו נמשך רק מבחי' מל' לבד שהוא בחי' שם והארה לבד כנודע מענין מלך שמו נק' עליהם, ובכדי להיות בחי' מל' זה זהו ג"כ ע"י גבורות וצמצום כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שנמשך ומתצמצם בבחי' גבורות וצמצומים רבים עד שמתהוה בחי' הדבור עליון דעש"מ שזהו הנק' בש' מלכות כמלך הגוזר אומר שיהי' כן וכן, כמו שנת' ענין [זה] באריכות בד"ה תקעו בחדש שופר (תרט"ז), ובריבוי ההשתלשלות נעשה ונתהוה בחי' העלם גמור, עד שנעשה עוה"ז השפל והגשמי שלנו שהוא בחי' חשך כפול ומכופל, עד שאינו משיג כלל בחי' האין המהוה היש בכל עת ובכל רגע כמאמר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובאמת אין פי' בכל יום כי אם בכל עת ובכל רגע כו', רק מפני החשך הנ"ל וכ"ש בזה"ז כו' אינו מושג כלל, עד שלא נשאר רק בחי' האמונה לבד, וז"ש ואמונתך בלילות שבזה"ז שנמשל ללילה לא נשאר רק בחי' האמונה לבד.

ואמנם הנה כתיב נר ה' נשמת אדם, שנש"י נמשלו לנר, שכמו הנר מאיר את חשכת החשך הגשמי, כן נש"י שנמשלו לנר הם הם המאירים את זמן החשך שנמשל ללילה, והיינו ע"י שהם ממשיכים בחי' ש' הוי' ע"י עבודתם שיאיר בש' אלקים הוא בחי' כל ק"ך צירופי אלקים דעש"מ שנא' בהם רק ש' אלקים לבד, והוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים הנ"ל, והוא ע"י בחי' הברכה שארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וע"י הברכה שמברך ברוך אתה ה' ממשיך ש' הוי' ע"י אמירותיו שאומר ומברך פי' ממשיך מל' המבריך את הגפן, שיהי' נמשך ש' הוי' בבחי' אלקינו שהוא מלך העולם, ע"י בחי' הברכה שמברך כו'. והנה ש' הוי' הוא ל' מהוה והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות כמו ככה יעשה איוב וכמ"ש במ"א, אמנם זהו רק בדרך ממילא ומאיליו בלתי התלבשות כמו ש' אלקי' דכתי' בו בראשית ברא, אלא כענין דכתי' יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו שפי' בדרך ממילא ומאיליו,