תל

שיכולה להיות נמשך בג"ק ח"ו, וגם יכולים לבררה ולהעלותה שתכלל בקדושה לגמרי כו', כמ"ש במ"א וע' בד"ה ראשי המטות דתר"ל.

ולהבין שורש ענין שאמרו בזח"א הנ"ל מהפך מחשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, צ"ל מ"ש ויקרא אלקי' לאור יום ולחושך קרא לילה, שצ"ל ד' לשונות אלו, אור ויום, וחשך ולילה, שלכאורה אור ויום הם דבר אחד, וחשך ולילה הם דבר [אחד], אמנם מלשון הפסוק משמע דאינו כן, שהרי אמר שקרא אלקים לאור יום משמע שהם שני דברים רק שקרא והמשיך את האור שיאיר ביום, וכן חשך ולילה. אך הענין הוא דאור וחשך הם חסד וגבורה, אור הוא בחי' חסד וחשך הוא בחי' דין דגבורה, והקב"ה קרא לבחי' אור דחסד שיאיר ביום כמ"ש חסד אל כל היום, ולכן ארז"ל אידלי יומא אידלי קצירא שלהיות ביום מאיר מדת החסד לכן אידלי קצירי, והוא בחי' האור המאיר ביום שהוא מצד החסד דוקא. אמנם לילה הוא בחי' זמן החשך שקרא לילה שלכן נמשל בה הגלות. ובד"כ עוה"ז ועוה"ב הם יום ולילה שנמשל כל העוה"ז בש' לילה שהוא חשך ולא אור, וגילוי דלע"ל שיהי' ע"י בחי' היום לעשותם כנודע נמשל לאור היום. וזהו שאה"כ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, פי' כי בבקר שהוא בחי' יום שמתחיל בהאיר הבקר נק' בש' חסד ע"ש בחי' חסד אל שמאיר ביום כו' כנ"ל, אבל בלילה הוא רק בחי' האמונה לבד כו', והיינו כי יש בחי' ברכה והודאה, שענין ההודאה היינו בחי' ביטול, דהודאה הוא שמודה שהדבר כן הוא הגם כי איננו משיג זאת בשכלו, שז"ע החשך והעלם הדבר ממנו, דאם הי' מבין הדבר ברוח בינתו כן א"צ להודאה, כ"א הי' מחזיק הדבר כן מצד השגת והבנת כלי שכלו, כי שם הודאה אינו נופל כ"א כאשר הוא אינו מבין כזאת מצד עצם דעתו, ורק מפני ההוכחה או מצד היות הענין כן שא"צ להוכחה מודה שכן הוא, הגם שאינו משיג כלל בשכלו דבר זה, ונמצא עד"ז יובן בענין ביטול דבחי'