תכט

חשוכא, ולמה לא עשה שיהי' נהורא תחילה, אלא שצ"ל כך שמה שהדר נהורא זהו נמשך מבחי' החשוכא שהי' ברישא, והיינו שהכוונה מה שהי' חשוכא ברישא כדי שמזה עצמו יומשך האור אח"כ. ושורש ענין זה הוא בחי' התהו שקדם לתיקון שהי' בונה ע"מ לסתור, וסותר בכוונה ע"מ לבנות כמ"ש במ"א. וכמו שהי' בבריאת העולם כן, כך ניתן בעבודת האדם אח"כ ג"כ, שע"י עבודתו ישים החשך לאור ויוציא גילוי האור מהעלם החשך כו'.

וזהו שאמרו בזח"א בהקדמה ד"ד ע"א מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא, ופי' המק"מ חשוכא כו' לילה ליום ישימו באור התורה דלא איברי לילה אלא לגירסא, א"נ המאמרים העמוקים וחשוכים מחוסרים הבנה מאירים אותם בפירושם, מרירא למיתקא הדין שהוא מר ממתיקין אותו, עכ"ל. והרמ"ז פי' עוד בעומק יותר וז"ל דחשוכא מהפכין לנהורא זה כלל גדול בעבודת ה' ורמוז בפסוק סור מרע ועשה טוב ירצה הרע תעשה אותו הטוב והוא המתקת קליפת נוגה להחזירה אל הקדושה. כי ק"נ נק' להט החרב המתהפכת