תכח

וידעת היום כו'

בס"ד. (ש"פ ואתחנן, ל"ב).

[tochen_begin]ברישא חשוכא כו' לאור יום כו' מרירו למיתקא[tochen_end]

[zman_begin]ואתחנן[zman_end]

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' בשמים ממעל ועל הארץ וגו'. פי' וידעת היום, שכמו היום והלילה שניהם הם אחד כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כך והשבות אל לבבך, שכמו שהוא בזמן כן הוא בנפש ג"כ, שב' הלבבות שהם יצ"ט ויצה"ר הם שניהם יכולים להיות ע"י העבודה בחי' אחת, והיינו שגם היצה"ר ישוב לאהבת ועבודת ה' כד אתכפיא סט"א כו', וכענין שארז"ל בכל לבבך בשני יצריך שז"ע העבודה דק"ש שגם היצה"ר ישוב כו' כנ"ל, ועי"ז תדע ג"כ כי הוי' הוא האלקי' כו' ואין עוד ממש.

ולהבין צ"ל מדוע ניתן היצה"ר לאדם בזמן הרבה קודם ליצ"ט, שיצ"ט בא לאדם בהיותו בן י"ג שנה, כמארז"ל במד"ר קהלת ע"פ טוב ילד מסכן וחכם ובפסוק עיר קטנה, ויצה"ר משעת לידה דכתי' לפתח חטאת רובץ, וכנודע ממארז"ל דאנטונינוס ורבי בסנהדרין דצ"א ב', ולכאורה הי' צ"ל להיפך, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שישרש היצה"ר בגוף האדם ויתפשט, ואז אח"כ נותן בו יצ"ט לכפות ליצה"ר ולהכניעו, והן אמת כי ניתן כח ועוז שישלוט ברוחו וילכוד עיר קטנה זה הגוף, וניתן הכח להיות מוח שליט על הלב, מ"מ זה צ"ל למה לי' לאקדומי ליצה"ר כ"כ הרבה קודם ביאת היצ"ט באדם, ודי הי' לכאו' אם היו באים כאחד ושהיצה"ר יכנע מפני היצ"ט ע"י עבודת האדם, אשר גם בזה צריך יגיעה רבה ועצומה עדי יכנעו מדות קשות דיצה"ר, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' עוד להניחו ליצה"ר להתפשט ולהרגיל את האדם בתחבולותיו, ואז אח"כ נותן בו יצ"ט ושעי"ז וע"י הכח וסיוע אשר נותנים לו לאדם כמארז"ל הבא לטהר מסייעי' לו ינצח ליצה"ר, וגם כי מ"מ צריך להיות בא לטהר מצד עצמו כנודע מכ"ד.

אך הענין יובן בהקדם מארז"ל מ"ט עיזי כו' כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא ע"ש ויהי ערב ויהי בקר. ולכאורה גם בזה צ"ל מדוע ברישא