תיט

שמאלו תחת לראשי כו'

בס"ד. ש"פ דברים.

[tochen_begin]בג בג הא הא כט' תוכחה בדרך נסתר כו' אכילה[tochen_end]

[zman_begin]דברים[zman_end]

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני, פי' רש"י שמאלו תחת לראשי במדבר, וימינו תחבקיני, לתור להם מקום מנוחה ובמקום המנוחה הי' מן ושליו. וצ"ל למה הוכפל פסוק זה פעמיים בשה"ש, הא' בסי' ב' פ"ו, ופעם שני בסי' ח' פ"ג, וגם מה שכאן נא' לראשי ושם נא' ראשי בלא למ"ד.

הנה בפי' המשנה דסוף פ"ה דאבות בן בג בג אומר, ומשנת בן הא הא אומר פי' בכהאריז"ל בשמ"ש שער ג' שער מארז"ל ד"ט ע"א ה"א הוא בחי' ה"ח המגדילים דז"א, או ה"ג דמל', ואמר הפוך בה והפוך בה, הא' נגד ירידת החסדים עד היסוד, ופעם שני נגד עלותם מלמטלמ"ע, ונתן טעם דכולא בה פי' שכל עיקר הגדלת ז"א תלוי בזה, והיינו כי ז"א הוא בעל ט' ספירות, ועיקר הגדלתו הוא ע"י ה' חסדים כי ט' פעמים ט' הוא פ"א וראש תוך סוף הם רמ"ג וה' חסדים המגדילים. וענין בן הא הא פי' שה"ע מילוי דשם ב"ן ששם הההי"ן כפולים. ובמד"ש פי' כפשוטו ששם אבותיהם הי' נק' כן, וי"א ששם אדם א' הם. וכ"פ הרשב"ם בשם דודו הרי"צ בר אשר, שהה"א קאי על אברהם ושרה שניתוסף להם ה"א, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, וכן שרה חלפו לה היו"ד בה"א, וקאי על הנפש אשר עשו בחרן, וענין הה"א ביארו שז"ע בהבראם בה"א בראם אות רוחני. וי"ל ע"ד שנת' בסידור שמוצא הגרון הוא קרוב יותר להבל הלב, ומ"מ הוא אתא קלילא כו' שאין זה סותר כלל. וי"ל ג"כ בהבראם אותיות באברהם כמארז"ל כו'. ועוי"ל שבג בג והא הא קאי על נש"י והיינו שהא רומז לחמשה בחי' שיש בכאו"א מישראל כמארז"ל נפש רוח נשמה