תיג

ולהבין ענין ב' תוכחות אלו צריכים להקדים מארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר, והיינו מפני שאינו יכול להעלות את הבשר כו', וא"כ מזה מובן שהאדם ע"י אכילתו מעלה ומגביה את המאכל, והיינו מפני שהאדם גבוה יותר שהוא מדבר והוא הראש לכל בחי' הדצ"ח כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת נשא ד"ה כה תברכו, ובמ"א משמע להיפך דארז"ל רפ"ו דברכות אילן שאכל אדה"ר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אביו ואמו עד שיטעום טעם דגן, הרי שהאדם מקבל הדעת מהחטה, וכן אר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלילנא דעתאי, ואמרו חמרא וריחא פקחין. אך הענין הוא ששניהם אמת, שהם למטה מנפש האדם ולמעלה ממנו, והיינו כי כל הטעמים של כל מיני צמחים ופירות וכן הבשר של חיות ובהמות שרשם הוא מעולם התהו, שהוא בחי' עולם הנקודי' שלמעלה מאצי' שהוא ברודי', והיינו כי שורש כל החי הוא מחיות המרכבה, פני ארי' הוא מקור נפשות החיות, ופני שור הוא מקור נפשות הבהמות ופני נשר הוא מקור נפשות העופות כו', והנה החיות נושאות את הכסא ועל הכסא כו' כמראה אדם הוא בחי' ע"ס דאצי' דעולם התיקון שנתקנו בבחי' פרצוף אדם, והיינו עד"מ סדר והדרגת השתלשלות איברי האדם שהוא רמ"ח איברי' ושס"ה גידי', וכציור הגוף כמו"כ מתלבשת הנפש, שהרי התלבשות הארת הנפש בגוף הוא מתחלק לפי ציור הגוף, שבמוח שורה המחשבה, ובפה הדבור, ובידים כח המעשה, וזהו שנק' אדם, האל"ף הוא בחי' מחשבה, וד' דבור, מ' מעשה. וכמו"כ הוא למעלה בע"ס דאצי' משתלשלים בזה הסדר דבחי' אדם, והשראת האור בתוכם הוא ממש כפי השראת הנפש בגוף האדם ע' בד"ה ונקדשתי בלק"ת פ' אמור, ויש בחי' מוחין דקטנות ומוחין דגדלות.

משא"כ שארי הברואים כמו בהמות וחיות אין ציור הגוף שלהם שוה לאדם כלל, וראשם כפוף ושוה עם הגוף, וכמו"כ סדר המשכתם ממקורם ושרשם שם הוא ג"כ ההשתלשלות והמזיגה באופן אחר ממש (ע' זח"א די"ט ע"א וד"כ ע"ב). והנה החיות שבמרכבה הם נושאות את הכסא, דהיינו כמו שהבהמות מגביהות ונושאות את האדם הרוכב עליהן, כך הם מעלים ונושאים את בחי' אדם שעל הכסא למעלה ממנו, והיינו לשרשם שהם מעולם התהו שלמעלה מאצי', אמנם הם עצמם ג"כ נשואות עם הכסא, דהיינו שהם נגבהי' ומתעלי' עם האדם שעל הכסא, שהוא המגבי' ומעלה אותם, כמו אדם בעוה"ז מעלה את בשר הבהמה שהבשר מתעלה באכילת אדם שנהפך לדם הנפש ונכלל בבחי' ומדריגת מדבר, אך