תיא

ולהמשיך יחוד אוא"ס דע"ס דאצי'. ואמנם האתעדל"ת צ"ל עכ"פ דוגמת האתעדל"ע, וז"ע הם לפי כחן אזי נמשך להיות אני לפי כחי שהוא בחי' אוא"ס הבבע"ג, רק שצ"ל כסדר המדריגות בצדיקים (או בחילא יתיר בבעלי תשובה), שתחלה יהי' במדה שאדם מודד בעשר כוחות נפשו ובג' לבושי' דמחדו"מ, אשר עי"ז נותן לו כפי כחו בחי' ע"ס דאצי', עד שבא לבחי' הרצון פשוט דבכל מאדך שרוצה לצאת לגמרי מכלי המגביל, שי"ל שזה נכלל ג"כ בכלל במדה, והגם שזהו לצאת מכלי המגביל א"כ הוא בלי גבול ואינו שייך ל' מדה ע"ז, אך י"ל שמודד נפשו בכל כוחותיו עד שבא לרצון פשוט שיוצא מהמדידה המגבלת, כ"א לבוא לרצון פשוט דועמך לא חפצתי, אזי הוא נותן לפי כחו שהוא בבחי' בבע"ג, וזה יכול כאו"א לבוא לזה, וכמובן מענין מ"ש ויחן ישראל נגד ההר שנעשו כולם כאיש אחד ע"י בחי' העבודה בבחי' יחידה שבנפש כו' כמ"ש במ"א.