תט

שער הנ"ל, ובשער י"א הוא שער הצחצחות פ"א הביא תשו' רב האי גאון באורך יעו"ש, וג' ראשי ראשים הם אור קדמון אור מצוחצח אור צח. ולפי קבלה זו צ"ל עוד יותר ענין שארז"ל למי נושא עון כו' או לשארית כו' למי שמשים עצמו כשיריים שדקדקנו מאחר שיגמה"ר הם רחמי' פשוטים האיך יתכן בהם הדקדוק שיומשכו רק למי שעובר על פשע או למי שמשים עצמו כשיריים דוקא. ויש לתרץ כל הג' תירוצים הנ"ל גם לפי פי' זה ג"כ, הא' שיהי' עכ"פ קצת התדמות הגם שאינו בערך. הב' שבכדי שיוכל העולם לקבלם צ"ל עובר דרך קו המדה. הג' שגם בי"ג מדה"ר עצמם מצד חיצוניות היינו השערות עצמן שייך קצת דקדוק שלכן נק' מדות כו' כמ"ש בד"ה ויאכילך הנ"ל.

וא"כ מכ"ז יובן בטוב טעם ענין מה שע"י בכל מאדך של האדם אם כי הוא אינו בלי גבול ממש, מ"מ מאחר שבאדם הוא בחי' בלי גבול, יכול עי"ז לעורר בחי' בלי גבול אמיתי, שיתכן לומר ע"ז ג"כ במדה שאדם מודד כו', והיינו ע"י שפועל בעצמו מסירת הרצון שלא יהי' לו שום רצון אחר זולתו ית', הנה עי"ז פועל ישועות שיומשך לו מבחי' אוא"ס שבלי גבול ממש גם מבחי' רדל"א ממש, וכ"ש לפי מה שנת' בס' עה"ב בשם האריז"ל בענין לא ידעתי נפשי שנפש המל' הוא מרדל"א, שמובן יותר ענין שע"י מסירת הרצון יכולים לעורר בחי' זו, וכמו שפי' רש"י ע"פ אין נפשי וגו' אין רצוני שנפש הוא בחי' רצון כו'. אבל מ"מ מסירת הרצון צריך, שבלא זה אינו נמשך מיגמה"ר ג"כ, שהרי למי נושא עון למי שעובר על פשע, ומלשארית נחלתו דקדקו לומר שזהו למי שמשים עצמו כשיריים דוקא, אבל בל"ז