תז

בכל מאדך שהוא בלי גבול האדם עכ"פ. והגם שבאמת הוא בחי' גבול, זהו מחסד ה' עלינו שע"י העבודה בבחי' בלי גבול שלנו שבאמת הוא בגבול עדיין, מ"מ יתעורר עי"ז בחי' בלי גבול העליון שהוא באמת בלי גבול, אבל מ"מ צריך להיות ההעלאה ג"כ בבחי' בלי גבול האדם עכ"פ.

והענין הוא דהנה ארז"ל במשנה זיי"ן פ"א דסוטה ובמגילה די"ב ע"ב במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ופי' וענין במדה שאדם מודד הוא מה שע"י אתעדל"ת נמשך אתעדל"ע, שהנהגה זו נמשך מע"ס דאצי' שראשיתן הוא בחי' חכ', ובכלל המשכה זו הוא מז"א ועז"נ ולך אד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתלים סוף סי' ס"ב. ואמנם ענין הסליחה שלא למדוד לו כמדתו וכמעשהו כ"א למחול ולסלוח לו, זהו נמשך מא"א, שז"ע יגמה"ר דא"א כו', אך כדי להמשיך בחי' זו צ"ל ג"כ איזהו העלאה לא"א, ואע"פ שאינה בערך, עכ"ז קצת דמיון צ"ל עכ"פ, וכמו מה שענין בכל מאדך בלי גבול מעורר גילוי אוא"ס שבלי גבול, ונקרא ג"כ במדה שאדם מודד היינו בחי' מאדך שלמעלה מהגבול שלך עי"ז מעורר בלי גבול האמיתי. ובזה יובן מעלת המעביר על מדותיו, שכובש את יצרו, שארז"ל ע"ז איזהו גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגבור, שנת' ענינו במ"א, והרי הוא ממשיך מא"א ע"י מה שכובש את יצרו כו' ומעביר על מדותיו, ועי"ז מעורר כן למעלה בחי' ויעבור ה' על פניו כו' שממשיך יגמה"ר לכבוש מדה"ד שבז"א, וכענין שארז"ל פ"ק דברכות ד"ז ע"א קוב"ה מצלי כו' יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי כו', ובפ"ז דיומא דס"ט ע"ב ארז"ל הן הן גבורותיו שכובש את יצרו כו' ור"ל שכובש מדה"ד דז"א, ועל כן ע"י שהאדם כובש את יצרו ומעביר על מדותיו, זהו הכנה שיוכלו להאיר עליו יגמה"ר כו'.

אך עדיין צ"ל דמשמע ממארז"ל ר"ה די"ז א' למי נושא עון למי שעובר על פשע או לשארית כו' אלי' כו' למי שמשים עצמו כשיריים, שגם ביגמה"ר עצמן יש קצת דקדוק לדקדק דוקא למי שעובר על פשע ומשים עצמו כשיריים ואם לאו אינו נמשך יגמה"ר כו'. אך הענין יובן ע"פ משנ"ת בלק"ת בביאור ע"פ כה תברכו פ"ב גבי ואיך לא אשא פנים והם מדקדקין על עצמן עד כזית כו', שפי' ישא ה' פניו היינו בחי' חכמת אדם תאיר פניו לבחי' שלמעלה מקו המדה שהוא בחי' כתר שבכתר כו',