תו

היודע והוא המדע והוא הדיעה עצמה, שזה נכלל הכל בכלל עמך היינו מה שבטל וטפל לך והוא בחי' המקור חיים מקור התענוגי' שראשיתן היא החכ', לכ"ז לא חפצתי כלל, כ"א יחפוץ ברצון פשוט לדבקה בו ית' למעלה מן הטו"ד והשערת השכל, והוא בחי' בכל מאדך בלי גבול ומדה כלל, וע"י בחי' רצון פשוט זה נעשה אדם להיות בבחי' אדמה לעליון. וזהו כל עיקר עבודת האדם שלזה נבראו כל הנבראים שיהיו בבחי' צוותא לזה, ומכוון האדם שיבוא לבחי' מאד בלי גבול ועי"ז יהי' נדמה לעליון הוא בחי' כי לא אדם.

ולכאו' אינו מובן זה כלל האיך יתדמה האדם הנברא בגוף ונפש מוגבל להיות בבחי' אדמה לעליון שהוא בלי גבול, והלא גבול לגבי בלי גבול אינו בערך כלל, ורחוקי' בתכלית הריחוק עד שאין לך ריחוק גדול מזה כלל, א"כ האיך יהי' ביכולת הגבול לעורר בחי' בלי גבול, ואם מפני שפועל בנפשו להיות בבחי' בכל מאדך שהוא בלי גבול האדם הלא זהו רק בלי גבול האדם ולא שזהו באמת בלי גבול, כ"א שלגבי הגבלת האדם בבחי' הגבלה גמורה בישוב הדעת בשכל אנושי שלו, נק' בכל מאדך שרוצה לצאת מהכלי הוא השכל המגבילו בשם בלי גבול, אבל לגבי' ית' אינו שייך כלל לקרות בחי' מס"נ זה דבכל מאדך שבאדם בשם בלי גבול, והאיך יעורר בלי גבול האדם את בחי' אוא"ס בחי' בלי גבול האמיתי, שלמעלה גם מע"ס דאצי' שראשיתן היא החכ' בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, והלא גבול ובלי גבול הרי הם מרוחקי' זמ"ז בתכלית הריחוק וכמו מספר לגבי בלי מספר, וזמן לגבי למעלה מן הזמן וכדומה.

והענין יובן בהקדם מארז"ל במד"ר פ' נשא פי"ב דרמ"ג ע"ג (שהוא דל"ט ג' שקלאוו) גבי ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו כו', א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, זה יתנו יעו"ש. ובמד"ר ס"פ פנחס דרפ"ב ב' (שהוא ע"ה ג') זש"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל"ז ך"ג) וכתי' הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו), כיצד יתקיימו שני מקראות אלו אלא כשהוא נותן נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן. נלמד מזה שע"י שעושה האדם לפי כחו שהוא כח הגבול, עי"ז נותן לו הקב"ה לפי כחו והרי כחו הוא גם בחי' בלתי בעל גבול, והן אמת שיש לו גם כח בגבול כמ"ש העה"ק דאל"כ אתה מחסיר שלימותו כו', אבל אמרם ז"ל לפי כחו הכוונה על כח הבלתי בעל גבול, ולכן כשהרתיע משה לאחוריו א"ל איני מבקש לפי כחי כו'. אלא שבכדי לעורר בחי' בלתי בעל גבול צריך להיות העלאת האדם ג"כ בבחי' שהיא בלתי בעל גבול, והיינו בחי'