תא

במ"א ע"פ מאמר הזח"ב ר"פ שמות ד"ג בענין תשורי מראש אמנה, שהרי אנו רואים שכאשר יש לאדם רצון לעסוק ולהתייגע בעיון באיזהו חכמה אזי יפעול בכלי מוח חכמתו וישכיל החכמה בטוב, ואם אין לו רצון וחשק לעיין ולהתייגע בחכמות ומושכלות, הנה הגם שכלי שכלו הם בטוב והוא חכם בעצם מ"מ לא ישכיל כ"כ, א"כ תלוי אור כח השכל ג"כ בהרצון דוקא, שכפי הרצון כך יומשך כח השכל לאורך ורוחב בהרחבת וביאור הענין והשכלת הדבר על בוריו כו', ולכן ארז"ל ע"פ כי אם בתורת ה' חפצו (ע"ז די"ט א') לעולם ילמד אדם מה שלבו חפץ, והיינו מפני כי המשכת השכל תלוי בחפץ הלב שבד"כ הוא בחי' הרצון (שבכאן אין מחלקים בין חפץ לרצון ושניהם נק' רצון בחי' כתר בכלל כו'), שהרצון הוא למעלה גם מכח השכל, והוא המחבר וממשיך מעצמיות הנפש לכל כחות הנפש, ולמעלה הרצון הוא כתר שכולל בעצמו ע"ס, והם ע"ס שברצון והם מקורים לע"ס שבאצי', כי הכתר הוא המחבר המאציל א"ס ב"ה עם ע"ס דאצי', ונמצא מובן מה שאנו אומרים שהמשכיל מקבל מהרצון.

וענין הרצון הוא בחי' רצון פשוט, היינו אעפ"י שאין השכל מחייב אותו לעשות כן מ"מ הוא רוצה כך, והוא בחי' עם קשה עורף היינו הרצון לה' למעלה מהשכל, וע"ד שתוק כך עלה במח' וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן ד"ה ענין ק"ש שאעפ"י שבודאי יש טעם בדבר אך הטעם הוא נעלם מאד ולא ניתן להשגת המלאכים לכן אמר להם שתוק כו' עכ"ל. ואין הפי' שהטעם ההוא הוא ע"ד טעם שכלי ממש אינו כן, כי הרצון הוא למעלה גם מבחי' משכיל כנ"ל, כי הרי כח השכל הנק' משכיל הוא מקור ושרש לשכל הגלוי, ומאחר שענין רע"ק וכי זו תורה וזו שכרה כו' הוא היפך השכל לגמרי שיתחייב כך או כך, ע"כ צ"ל שגם בכח השכל אין טעם לזה, אלא שהטעם הוא ענין שאינו מושג כלל בשכל הגלוי ולא בכח השכל ההוא, אלא שהוא ענין שכל מופלא, וכמו שאין בכח השכל שבאדם להשיג מהות הרוחניות, כי זהו אינו מושג אלא בכח השכל הרוחני, ולא בכח השכל שבמוחו שאין בכחו כלל להשיג זה, כך עד"ז יובן ענין שתוק כך עלה כו' שהטעם הוא בבחי' שלמעלה לגמרי גם מכח השכל של הנבראים, ועד"ז הוא ג"כ ענין בחי' קשה עורף דלשבח קאמר, שהו"ע ההתקשרות לה' שלמעלה גם מכח השכל, וזהו הנק' רצון שלמעלה מן השכל, פי' שהוא למעלה גם מכח השכל הנק' משכיל כו'.

ובחי' רצון זה שהוא למעלה גם מן המשכיל ישנו בכאו"א מישראל אפי' בקל שבקלים, אך שהוא מוסתר ונעלם מאד בזמן הגלות מחמת טמטום המוח והלב היינו בחי' עשר כחות הנפש וג' לבושי' מחדו"מ, שהם ישנים בזה"ג, ועז"נ אני ישינה ולבי ער וגו' (שה"ש ה' ב'), פי' אני ישינה שאינו מאיר בחי' זו בכוחות הנפש שכל ומדות מחדומ"ע, אבל עכ"ז ולבי ער היינו בחי' הרצון הנ"ל, כי לבי היינו בחי' רצון, (ולמעלה בכנס"י דלעילא י"ל אני ישינה היינו הסתלקות בחי' ט"ס ממנה לפי