שצט

צ"ל מ"ש בפ' פנחס אך בגורל יחלק את הארץ אם כי הכוונה הפשוטה הוא הארץ דאח"פ הגשמי מ"מ נכלל בזה כל בחי' שנק' ארץ, אשר לכאו' יפלא האיך שייך ענין גורל ע"ז, ומה שייך חלוקת דבר זה בגורל שהוא למעלה מן הטו"ד, הלא זה תלוי בזכות וכמארז"ל חגיגה דט"ו א' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו, א"כ ה"ז תלוי בזכות, וכענין ע"ב סנהדרין שיושבין ודנין בהיכל הזכות, כמ"ש מזה במ"א ע' בד"ה וה' פקד, ובהגהות לד"ה יסובבנהו יבוננהו, וגם האיך נוטל חלק חבירו, הלא ועמך כולם וגו' יירשו ארץ כתי'.

ובכדי לתווך כל מארז"ל אלו צ"ל תחלה מארז"ל בפ"ד דברכות דך"ח ע"ב בריב"ז שאמר איני יודע באיזה דרך מוליכין כו', שהוא תמוה שלמד שמונים שנה תורה ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין כמשארז"ל בספ"ב דסוכה דף ך"ח א' והי' חסיד מופלג, איך אמר איני יודע. והענין הוא דהנה ענין הנשמה נשמת האדם היא לא כמו שסוברים העולם שהוא בחי' שכל, וכענין דכתיב ראשית חכמה כו', שהרי אומרים על אדם כשמשבחים אותו שהוא בר שכל, וא"כ מוכרח לומר שיש מי שעליו אומרים שהוא בר שכל, והשכל הוא זיו והארה מן עיקר הדבר שאומרים עליו, שזהו בחי' הנשמה שנק' יחידה כו' והיא מתלבשת באור השכל והיא נק' ספירת הכתר שכלולים בו כל הע"ס, וא"כ מזה מוכרח לאמר שא"א להשיג מהות הנשמה מאחר שהיא למעלה מן הדעת והשכל, וזהו שאמר הכתוב בשה"ש (ססי' ו' י"ב) לא ידעתי נפשי, ששרש הנפש הוא בחי' יחידה שבנפש היא למעלה מן הדעת, וכמ"ש במק"מ ר"פ צו דף ך"ו ע"ב בשם ספר ערוגת הבושם ע"פ הנ"ל ששרש הנפש הוא מרדל"א, וע' בלק"ת בביאור ע"פ עלי באר, ולכן אדם הוא אדמה לעליון כו' וזהו ג"כ בחי' מצחא שע"ז נאמר אשר לא ישב אדם שם ע"ש.

ועפי"ז נבין דברי ריב"ז איני יודע באיזהו דרך כו', שהגם שעסק בתורה הרבה והתבונן ברוב חכמתו בחכמת ה' שהיתה בדביקות גדולה, מ"מ נסתפק ע"ע שמא בבחי' נשמה שלמעלה מן הדעת אפשר יכול להיות שלא הי' בעבודת ה', כי את זה לעומת זה עשה כו', ויש נשמות גבוהות הגם שהשכל שלו הוא בסט"א תמיד מ"מ נקל לו לבוא לידי תשובה מחמת נשמתו שהיא מעולם העליון, ויש להיפך הגם ששכלם תמיד בעבודת ה' מ"מ אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בלעו"ז ואינה בעבודת ה', ובהמשך הזמן יתהפך גם הוא כמ"ש מזה בע"ח בכ"ד. ולכן אמר ריב"ז איני יודע לפי שהוא למעלה מן הדעת, וזהו שמשביעין את האדם הי' בעיניך