שצא

ולהבין זה צלהק"ת מארז"ל בפ"ד דברכות בריב"ז שאמר איני יודע באיזהו דרך מוליכין כו' שהוא תמוה שלמד שמונים שנה תורה ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין כמשארז"ל בספ"ב דסוכה דך"ח א', והי' חסיד מופלג, איך אמר איני יודע. והענין הוא דהנה ענין הנשמה נשמת האדם היא לא כמו שסוברים העולם שהוא בחי' שכל, וכענין דכתיב ראשית חכמה כו', שהרי אומרים על אדם כשמשבחים אותו שהוא בר שכל, וא"כ מוכרח לאמר שיש מי שעליו אומרים שהוא בר שכל, והשכל הוא זיו והארה מן עיקר הדבר שאומרים עליו, שזהו בחי' הנשמה שנק' יחידה כו' והיא מתלבשת באור השכל, והוא נק' ספירת הכתר שכלולי' בו כל הע"ס, וא"כ מזה מוכרח לאמר שא"א להשיג מהות הנשמה מאחר שהיא למעלה מן הדעת והשכל, וזש"ה בשה"ש (ססי' וא"ו י"ב) לא ידעתי נפשי, ששורש הנפש הוא בחי' יחידה שבנפש היא למעלה מן הדעת, וכמ"ש במק"מ ר"פ צו דך"ו ע"ב בשם ערוגת הבושם ע"פ הנ"ל ששורש הנפש הוא מרדל"א, וע' בלק"ת בביאור ע"פ עלי באר, ולכן אדם הוא אדמה לעליון כו' וזהו ג"כ בחי' מצחא שעז"נ אשר לא ישב אדם שם, ע"ש.

ועפ"ז נבין דברי ריב"ז איני יודע באיזהו דרך כו', שהגם שעסק בתורה הרבה והתבונן ברוב חכמתו בחכמת ה' שהיתה בדביקות גדולה, מ"מ נסתפק על עצמו שמא בבחי' נשמה שלמעלה מן הדעת אפשר יכול להיות שלא הי' בעבודת ה', כי את זה לעומת זה עשה כו', ויש נשמות גבוהות הגם שהשכל שלו הוא בסט"א תמיד, מ"מ נקל לו לבוא לידי תשובה מחמת נשמתו שהיא מעולם העליון, ויש להיפך הגם ששכלם תמיד בעבודת ה', מ"מ אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בלעו"ז ואינה בעבודת ה', ובהמשך הזמן יתהפך גם הוא כמ"ש מזה בע"ח בכ"ד.