שצ

אך בגורל (א)

בס"ד. פנחס ך"ו נ"ה.

אך בגורל יחלק את הארץ וגו', הנה במד"ר בשלח פך"ה ארז"ל ע"פ כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה (דברים ח') לראות שולחן שהוא ערוך בג"ע, שנא' אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תילי' קי"ז) כביכול מיסב למעלה מן האבות, והאבות וכל הצדיקים בתוכו שנא' והם תכו לרגליך וכו' ע"ש. וע' בת"א בד"ה וישב יעקב בענין בארצות החיים שיש ב' ארצות ארץ עילאה וארץ תתאה, ובבי"ע הם ב' בחי' ג"ע, ג"ע העליון והתחתון, ונת' במ"א כי עוה"ב נק' בשם ארץ כמ"ש ועמך וגו' יירשו ארץ, וכל ג' בחי' ארץ זה מתחלק ע"פ הגורל, וע"ז ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הכוונה החלוקה אשר יחלק ע"פ הגורל שנאמר בתורה אך בגורל יחלק את הארץ, ולכן כתי' בסוף דניאל על לע"ל ותעמוד לגורלך שזהו ע"פ הגורל דוקא. ולהבין זה וגם מה שייך ענין חלוקת הארץ דוקא ע"פ הגורל, וביותר כל הדברים הנק' ארץ כמו ג"ע, והלא מצינו בדרז"ל (חגיגה דט"ו א') זכה נוטל חלקו וחלק חבירו נמצא שזה שייך לקיום התומ"צ שע"י קיומם בזהירות יתירה הוא הזכות. ולכאורה ה"ז סותר ומנגד לענין הגורל שענין הגורל הוא מלמעלה מן השכל והזכות רק איך יפול דבר. והיינו מפני כי ע"פ הטעם והשכל א"א לאמר שיהי' כך דוקא ולא כך, סומכים על הגורל איך יהי' ע"פ הגורל וכן יקום. ולפ"ז צ"ל ג"כ מהו שייך חלוקת הג"ע ועוה"ב ע"פ הגורל הלא לכאורה זה תלוי בקיום התומ"צ בג' דברים שהעולם עומד עליו ומה"ע הגורל בחלוקה זו.