שפז

וביאור הענין יובן בהקדם מ"ש (קהלת ב' ך"א) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה, ופי' רש"י והוא מהמד"ר במקומו דפ"ט ע"ג שהוא ד"ח ע"ג, כי יש אדם א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שמדמי' את הצורה ליוצרה כו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. שעמלו בחכמה, ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת, בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, ר' ברכי' בשם ר"י בר"ס לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמי' נעשו. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול. גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. וכ"ה בפ' בראשית ר"פ ך"ז. ולכאו' מדרש זה תמוה מיני' ובי' שמפרש על בכשרון שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, והאיך דורש על תחלת הפסוק שעמלו בחכ' ה' בחכ' יסד ארץ.

אך הענין הוא דהנה ברה"ע הוא לא בעמל ולא ביגיעה, לפי שכלליות ההשתלשלות העולמות הוא רק מהארה בעלמא, ומ"ש שעמלו בחכ' קאי על התורה שנא' בה חכמת אדם תאיר פניו, ובתורה נמשך המשכה פנימיות ולזה נק' עמל שעמלו בחכ', ולגבי ברה"ע שהוא רק מבחי' זיו והארה נק' שפע הפנימי בשם עמל. ונמצא לפ"ז בחי' עמלא דאורייתא קאי על מי שתורתו אומנתו שזהו בחי' היותר גבוה מבחי' תורתן קבע ומלאכתן עראי, שהגם שמלאכתן עראי מ"מ צריכים לעשות מלאכה, וה"ז רק בחי' ביטול היש לאין, אבל תורתן אומנתן הוא בחי' היותר גבוה שעז"נ ועמדו זרים ורעו צאנכם, וכמשארז"ל בברכות הנ"ל שהקשה רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע כו' וקוצר תורתן אימתי נעשית, אלא כשעושים רצוש"מ אז מלאכתן נעשית ע"י אחרי', וז"ע בכל מאדך שנא' בפ' ראשונה דק"ש שהוא גבוה הרבה מבחי' ואספת דגנך הנא' בפ' שני' דק"ש. וזהו נפש עמל עמלה לו שארז"ל ע"ז הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר (פי' רש"י שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדרי'), וע' בח"א שמפרש שזהו ע"ד חסידים הראשונים שארז"ל בברכות שמלאכתן נעשית ע"י אחרים ואינם צריכים לעמל מלאכה.

וע"ז אמר ולא ראה עמל בישראל, שיהי' עבודתם ע"ד תורתן קבע ומלאכתן עראי שנק' תחת השמש, כ"א בחי' עמלא דאורייתא שהיא לעילא מן שמשא.