שפה

רק כדי להיות מציאות היש, ושיהי' היש בטל לאין המהוה אותו, וכענין סיבוב והילוך השמש ממזרח למערב שזהו מפני כי שכינה במערב, שנמצא הגם כי נתהוה מציאות השמש מ"מ ה"ה בטילה וסובבת ואומרת שירה ומשתחוה למערב ששם היא השכינה. ומה שנראה העולם ליש ודבר נפרד, זהו מפני כי יש ק"ך צירופי אלקים כנודע ממ"ש בס"י שה' אבנים בונות ק"ך בתים ולכן מה' אותיות דש' אלקי' יש ק"ך צירופי', שע"י צירופי' אלו מעלי' ומסתיר עוד יותר עד שנראה העולם ליש ודבר נפרד, אמנם באמת לא כן הוא כ"א העולם וכל אשר בה הם בטילי' לגבי האין המהוה אותם כמשנ"ת בכ"מ בארוכה.

ועפ"ז יובן ענין מה שאומרים בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך הכוונה שיאסוף כל דברים הגשמיי' לאלקות, והי' כי כלליות ענין ק"ש הוא בחי' ההתבוננות בבחי' הביטול דיחו"ע ויחו"ת שהם ביטול אמיתי וביטול היש לאין, וז"ע אחד אותיות א' ח' ד', שח' רומז לז"ר וארץ, וד' לד"ר העולם, וכמארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכי', שע"ז רומז תי' אחד שהחי"ת והד' הם ז"ר וארץ, וד' רוחות הם בטלי' בתכלית לבחי' אל"ף הוא בחי' א"ס אלופו ש"ע. ועי"ז נמשך הביטול גם למטה בכל דברי' הגשמי', שמה שהוא [עוסק] במלאכה הגשמיות באסיפות דגן תירוש ויצהר הוא לפי שא"א בלתי מלאכה, כי אם אין קמח אין תורה, אבל עיקר המכוון הוא אצלו בכדי שע"י האכילה יוכל ללמוד ולהתפלל, וכמארז"ל אבות א' י"ג שמאי אומר עשה תורתך קבע וממילא מלאכתן היא רק בדרך עראי, וכמשנ"ת במ"א ענין קבע ועראי אין הכוונה בזמן כ"א בעיקר המכוון (ע' בד"ה ואהבת וד"ה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב) (ך"ו), שעיקר המכוון יהי' הקביעות עיתי' לתורה עכ"פ בבעל עסק, בכאו"א לפי ערכו ע"פ משנ"ת בהלכות תלמוד תורה, ועי"ז אוסף כל דברים הגשמי' לאלקות, ושיהיו גם הם נכללי' בבחי' הביטול דק"ש, שהרי אם לא הי' אוכל לא הי' יכול ללמוד ולהתפלל ק"ש ותפילה, ונמצא כשאוכל לש"ש ה"ה מעלה האכילה ההיא שתכלל ג"כ בבחי' הביטול דיחו"ע ויחו"ת דק"ש. וז"ש אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, פי' שזפתני השמש, שכמו השמש ע"י תוקף חומו הנה הוא משחיר דבר הזורחת עליו בריבוי, כן ע"י בחי' תוקף החום משלהובא דרחימותא דואהבת שבק"ש, שנעשה ע"י התבוננות דאחד ועד שבק"ש שהוא בחי' שמש ומגן ה' אלקי', ע"י נעשה שחרחורת שזהו ע"י שזפתני השמש דשמש הוי' שבק"ש.