שפד

שמ"ש ולא ראה עמל בישראל אינו קאי על עמל תורה שהרי האדם לעמל תורה נברא, אלא שקאי על עמל מלאכה, וצ"ל ענינה, דבד"כ יש כאן ג' בחי' בעמל, הא' עמל מלאכה, הב' עמל שיחה, הג' עמל תורה.

והענין הוא דהנה כתי' (קהלת א' ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ופי' בזח"א ויחי דרכ"ג סע"ב יכול אף עמלא דאורייתא ת"ל שיעמול תחת השמש, שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא. וכ"ה בגמ' שבת פרק במה מדליקין ד"ל ע"ב וא"ל דבי ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו, ופי' רש"י קודם השמש, אם יעמול בדברי תורה שקדמה לשמש יש יתרון עכ"ל, ועל עמל זה נא' כי אדם לעמל יולד שהוא בחי' עמל תורה. אך הנה צ"ל האיך אומרי' בק"ש בפ' שני' שהיא והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ואספת דגנך שהוא בחי' עמל מלאכה, ובגמ' דסנהדרין הנ"ל מבואר שבריאת האדם הוא לעמל תורה דוקא, והאיך נעשה עמל מלאכה קבלת פרס בעוה"ז על קיום המצות.

ויובן בהקדם ענין בחי' השמש שנמשל בה שם הוי', דכתי' כי שמש ומגן ה' אלקי' שנמשל שם הוי' לשמש, ושם אלקים למגן המכסה ומסתיר את אור השמש לבלי יאיר כמו שהוא, כ"א בערך שיוכלו הנבראים והצמחים לקבל את זיו השמש, שתפעול פעולתה בגשמיות הצמיחה כמ"ש ממגד תבואות שמש. והנה זיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' הנה הוא רק זיו והארה לבד, ובעצמיות השמש ה"ה בטל בתכלית עד שאינו עולה בשם להקראות בשם זיו כלל, כן יובן בש' הוי' שנמשל לשמש דאם היות ש' הוי' הוא ל' מהוה שמחי' ומהוה הכל והוא מקור כל ההתהוות בדרך ממילא ומאליו בלתי בחי' התלבשות כש' אלקי' כמ"ש במ"א, מ"מ הנה כתי' אני הוי' הוא שמי שהוא רק בחי' שם והארה לבד, וכנודע ממ"ש במ"א ששם וזיו ה"ה בחי' אחת, והארת ש' זה הוא בטל בתכלית בבחי' א"ס מקורו כביטול זיו השמש בשמש ויותר [על] כן כו'. אמנם בחי' ש' אלקי' שנמשל למגן היינו כנ"ל שכמו המגן מסתיר על השמש כן בחי' ש' אלקים נעשה מגן ונרתק לש' הוי' עד שיוכל להיות בחי' מציאות התהוות נבראים בעלי גבול בפרטי השתלשלות ג' עולמות בי"ע, עד עוה"ז הגשמי שיהי' בבחי' מדידה גשמיות מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ובין כל רקיע ת"ק שנה ועובי כל רקיע ת"ק שנה, וכן כל פרטי התהוות הנבראים בחילוק מובדל בין כ"א לחבירו בכל פרטי דצח"מ. ומ"מ אינו בחי' העלם והסתר גמור כ"א