שפא

מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וצ"ל מה שהמשיל את הגוף לאעא. אך הענין הוא דכתי' כי האדם עץ השדה שהמשיל הכתוב את האדם לעץ השדה, והנה כמו עץ השדה דלא שליט בי' נורא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא, כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וע"י הביטוש סליק בי' נהורא. וענין הביטוש הוא מ"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה, דהנה בכל הקרבנות נא' קרבן להוי', והיינו כי קרבן הוא ל' קירוב, והקירוב הוא לש' הוי' ולכן נא' אשה להוי' אשה הוא בחי' אש ה' לגבי הוי', אמנם צריך להיות קרבן גם לש' אלקי', וזהו זבחי אלקי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה, פי' ונדכה דיש דכה ונדכה דכה הוא מה שבעצם הוא נשבר, אבל נדכה הוא שמשברין ע"י הביטוש, שה"ע המרירות על הריחוק איך שהוא רחוק מאור פניו ית', וזהו ג"כ ענין לעולם ירגיז כו', עמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכי'. וענין ביטוש זה זהו רבו מכה אותו ומלמדו, ונק' מכה הגם שזהו רק בדברים, אך זהו ע"ד מ"ש במשה ויך את המצרי וארז"ל ע"פ הלהרגני כו' שהרגו בשם.

ופי' ומלמדו ע"ד מה שאמר דוד מכל מלמדי השכלתי, פי' שהכל הוא המלמד, דהנה כתי' כי כל בשמים ובארץ, דהנה ארץ היא בחי' מל' שמחי' ומהוה וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, אבל בשמים כתי' לך ה' הגדולה כו' ובחי' כל הוא מחבר שמים וארץ וכמו שת"י דאחיד בשמיא ובארעא כו', ופי' דאחיד בשמי' ובארעא שמחבר בחי' שמים וארץ. ועוי"ל פי' דאחיד ל' אחד שממשיך בחי' אחד כמו שהוא מושג בשמים בחי' ז"א, דשם הוא לך הוי' הגדולה בחי' בטל וטפל לך שיומשך ויתגלה כן בארץ ג"כ, הגם כי הארץ הוא בחי' ואתה מחי' את כולם אפי' נפרדי' כו', וז"ע גוי אחד בארץ שנש"י ממשיכי' בחי' אחד גם בארץ, והיינו לפי שמכל מלמדי השכלתי שהכל הוא המלמד, ולכן נעשה מכל לך היינו בחי' לך ה' הגדולה גם בארץ ג"כ. וזהו מ"ש אני ה' מלמדך להועיל ות' מסקיד לך שזהו ע"ד שארז"ל דברי חכמים כדרבונות שנק' דרבון ומרדע ומלמד, דרבון שדר בינה בפרה, ומרדע שמורה דיעה בפרה מה הדרבון הזה מכוין את הפרה לתלמים כו', ועד"ז הוא פי' מלמד שמלמד את הפרה כו' הם נשמות דבריאה שנק' זרע בהמה כו', כי שרש ל' תלמים הוא מל' תל, ולכן מפני שע"י המחרישה נעשה הארץ תלמים שנעשה העפר גבוה במקום אחד ונמוך במקום אחר. וע"פ הקבלה תל נק' היסוד תל