שעה

העשי' אינה מסתרת כלל כמשל זכוכי' בהירה כנ"ל, משא"כ ענין התלבשות הוא כמשל ענין המסך והפרוכת שמעלים על האור ביותר, עד שהאור מהשמש הנראה דרך המסך נק' אור של תולדה, או כמשל הבנת השכל ע"י המשל שענין המשל הוא לבוש זר עב וגס, ולכן כשמל' דאצי' המלובשת במל' דבריאה יצירה מתלבשת ממש במל' דעשי' יתייחס השפע ע"ש מל' דעשי'. ויובן ענין מעביר ממשל המשפך, וענין התלבשות ממשל אור הלבנה שמשנית אור השמש, או מה שע"י שיהוי ט' חדשים בבטן האם משתנה לגמרי ממהות למהות ע' בד"ה שערך כעדר העיזים באריכות. ובזה יובן מה שגזרו טומאה על אוירה וגושה, כי בעשי' הוא תכלית ההסתר וההעלם על בחי' גילוי אלקותו ית' להיות כי הקלי' שורש היצה"ר מעלימים ומסתירים לגמרי, ולכן שם אל אד' המחי' עשי' הוא בגימ' צו וארז"ל אין צו אלא עבודת אלילים, ואיך הוא זה אלא שר"ל שנתלבש בלבוש הטבע עד שיכול לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה, שזהו ענין עבודת אלילים שהו"ע היותו יש ודבר נפרד כ"כ עד שאור האלקי המחי' אותו איננו מורגש בו להיות בטל אליו שירגיש בנפשו כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ולכן גזרו שם טומאה על אוירה וגושה.

וזהו שארז"ל ישראל שבשאר ארצות עובדי כו' בטהרה הן, ולכאו' האיך אומרים על ישראל שבש"א הלא הם רוב ישראל כי גם חלק א' מאלף לא ימצא מהדרים באח"פ. אך הענין הוא דכשם שענין ע"א בגשמיות הוא שכופף ראשו ומשתחוה לה, וכמו המשתחוה לשמש ולירח להיות מהם וע"י תצא השפע הנראה לעינים כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, והגם שמה שנמשך על ידם זהו רק שהם שלוחי השפע וה"ה כגרזן ביד החוצב בו האם נאמר שהגרזן הוא העושה את הדבר, אלא שצריכים לייחס עשיית הדבר להאדם החוצב עם הגרזן, אמנם להיותו בעשי' ששם לבוש גס ועב חופה ומסתיר לכן בראותו שבחיצוניות יוצא השפע על ידם איננו מתבונן כלל כי הם כגרזן ביד החוצב בו כ"א ששופט למראה עיניו כי הם הם המשפיעי' ומגדלי' הצמחים ולכן הוא מחשיב אותם ליש ודבר בפ"ע ומשתחוה להם כאילו הם משפיעים בפ"ע. וענין ההשתחואה שכופף ומרכין ראשו וקומתו הגשמיי', וכן יש השתחואה ברוחניות שכופף ומבטל שכלו לדבר הנשפע מהשמש והירח שהם מגד תבואות בכל דברים הגשמיי' בדאגת הפרנסה ע"י איזהו תחבולה כאילו התחבולה ההיא היא עקרית בהשפעה זו, הגם שנאמר וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, הרי ה' אלקיך כתי' שלא יהי' נפרד