שע

הנעלמים הדקים והנעלים, ועד"ז יובן מאחר דכתיב אני ה' לא שניתי שלא נמצא שום שינוי כלל וכלל בין קודם הבריאה לאחר שנברא והיינו מפני כי כלליות השתלשלות העולמות אינו תופס מקום כלל להיותם רק מהארה א' כמ"ש בזהר שבמח' א' נבראו כל העולמות, והיינו בחי' מח' הקדומה דא"ק, שכאשר עלה ברצונו הפשוט כו', וא"כ לכאו' מה תופס מקום הדין הנמשך, אך הנה מיני' ובי' כשם שאינו תופס מקום הדין הנמשך כן גם החטא ועון אינו תופס מקום כלל, וא"כ למה יומשך העונש, וע"י שמזכירין מדותיו האלה מתעוררים רחמים פשוטים דכתר אשר שם לית שמאלא כלל. ונוסף זה על מעלת ברכת ר"י כה"ג שאם שגם ברכת ר' ישמעאל כה"ג הוא ג"כ מלמעלמ"ט כי הברכה הוא כענין המצווה כמ"ש במ"א בענין ברכת כהנים שמצווים יברכך יאר ישא, מ"מ הלא ענין הברכה הוא רק מה שכבר ישנו במקור. אמנם ע"י התורה ממשיכים בחי' אוא"ס בחי' היותר נעלה גם מבחי' מקור ושורש בחי' ש' אד' דאשתמודע אדון על כולא שהוא בחי' בה"ע בעצם, כ"א שיוצא כוונת נעיצת התחילה שגם מה שניתנה תורה היא בשביל שיצא כוונה זו הנעלמה מהעלם אל הגילוי, א"כ גם התורה היא הקדמה לזה, ומעלת התורה שע"י נמשך מלמעלמ"ט כנודע שגבוה הרבה מבחי' התפילה וגם אינה מתעכבת כמ"ש במ"א, וע"ד שרשב"י פעל ענין הילוך הגשם בגשמיות ע"י דרוש שדרש. וזהו שרצה משה לכנוס לארץ כמ"ש במ"א, ולא פעל כ"א ע"י הראי' מרחוק פעל ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו ע' בלק"ת בד"ה ואתחנן הא'.

ובכ"ז יובן מארז"ל סנהדרין קי"א א' בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה כותב ארך אפים, אמר רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים, א"ל רשעים יאבדו א"ל השתא חזית, כשחטאו ישראל א"ל לא כך אמרת ארך אפים לצדיקים א"ל לא כך אמרת אף לרשעים והיינו כאשר דברת גם רשעים, ופי' מהרש"א שזהו בחטא מרגלים דאילו בחטא העגל עדיין צדיקים היו, אבל במרגלים כתיב וינסו אותי זה עשר פעמים, והענין דחטא מרגלים הי' שהוציאו דבת הארץ רעה, והנה ארץ הוא בחי' מל', ונודע כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן, לכן אמר ועתה יגדל נא כח אד' היינו שרשו ומקורו, ולפי משנ"ת בענין נעוץ תחלתן בסופן היינו שהכח הוא מה שיש בו נעיצת התחילה הקדום לכל, הנה הזכיר זה בכלל שתיבת כח כולל כל הנמצא בו, והיינו גם כוונת נעיצת התחילה ג"כ.