שסז

אדון לכל בריותיך (וי"ל למה אמר ה', היינו מפני כי נכתב בשם ה' ונקרא בש' אד', וע"ש הקריאה אמר כן). ובאמת כל קיום הנברא הוא להיותו אדון עליו שע"י זה מתהוה ומתקיים, ובלתי זה לא הי' קיום וחיות כל העולמות והנבראים אפי' רגע א'.

וענין הגדלת הכח היינו שיומשך ממקורו ושרשו דש' אד' כמו שהוא בבחי' הכתר, שזהו שאמרו בס"י נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, ונמצא יש בחי' הסוף כמו שהוא נעוץ בתחלתו, ויש כוונת נעיצת התחילה בבחי' הסוף, וע' בס"י פ"א מ"ה וז"ל ע"ס בלי מה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, ופי' המפרשים שלא תחשוב הראש לראש והסוף לסוף כ"א שהם קשורים יחד הסוף עם הראש, והראש עם הסוף וכן האמצע כן פי' הרא"ש ועוד, ויש שפירשו בא"א קצת ומ"מ נראה כי כוונתם הוא ליחד הספי' יחד מבלי שנוכל לאמר עד"מ על בחי' המל' שהיא סוף הספי' כ"א שיש לה קישור וחיבור עם התחלה (שנראה כוונתם על בחי' החכ' הנק' ראש, וכאן קורא את החכ' בשם תחלה כן צ"ל לפי פירושם ז"ל ולדעת הראב"ד גם על חכ"ע, יעו"ש).

אמנם לפי מה שנתבאר בכ"ד ענין כוונת נעיצת התחלה שיש בסוף יותר מן הראש המתפשט ע' בד"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים דחה"ס, ובד"ה המגיד מראשית אחרית (חורף ל"ב) ומד"ה והי' מספר ואילך עד ד"ה בהעלותך, כוונת ל' תחלה הוא יותר נעלה גם מבחי' קדם והיינו כי קדם הוא דבוק לבחי' שאח"כ, שע"י שנתהוה אח"כ בחי' ע"ס שראשיתן הוא החכ' אז אח"כ נבין שיש בחי' קדם היינו מה שקדם לבחי' ראשית חכ', משא"כ ענין תחלה, הגם כי גם תחלה הוא כאשר יש אח"כ ה"ז הוא תחלה, מ"מ איננו דבוק כ"כ לבחי' מה שנתהוה אח"כ, והמופת לזה שבבחי' קדם כתי' ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם ולא נאמר בתחלה, וכתי' שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' בששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, הרי כי בשבת וחדש יש פתיחת השער שהוא פונה קדים ג"כ ולא נא' כן במה שאנו קורין תחלה, וכן בשעת קרי"ס הי' רוח קדים עזה, נמצא כי בחי' קדם הוא אשר מתגלה לפעמים כו', אבל בחי' התחילה לא מצינו באופן כזה. ועפ"ז נבין מה שמקשים בכ"ד על ענין קריאת שם אוא"ס למה לא קראו אותו בשם