שסא

מענין יחוד שמשא וסיהרא הנה בעת שהלבנה מקבלת הארתה מהשמש היא במדריגה היותר נעלה (מכמו אח"כ שמאירה על הארץ) שמתיחדת עם השמש ומקבלת הארה ממנה, משא"כ מה שמארת אח"כ, ונק' הארה דהארה כידוע, וכך למעלה הנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקים וזה ששם אלקים מקבל משם ה' הוא יותר גבוה כו' שנעשה יחוד ה' ואלקי', משא"כ אח"כ ע"י ש' אלקי' נראה העולם ליש ודבר נפרד כו'.

וכמו"כ יובן בענין יהושע שנק' נער כשהי' מקבל ממשה רבו הי' ג"כ במדרגה היותר נעלה, כי הנה ארז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וכמו שהלבנה בעת שהיא מקבלת הארתה מהשמש היא במדרגה יותר גבוה, כמ"כ יהושע בעת שהי' מקבל ממשה רבו הי' יותר נעלה שהי' מקבל תמיד מבחי' משה שמש ה' כו', ואח"כ כשנעשה משפיע בפ"ע הי' ע"ד כמו הלבנה בעת שהיא משפעת ומארת על הארץ ואינו דומה כו'.

והנה למעלה נק' מלאך מט"ט בשם נער כמ"ש נער הייתי גם זקנתי וארז"ל שרו של עולם אמרו, שהוא מט"ט, וע"ד הקבלה מט"ט ו"ק דיצי'. והנה יש בזה ג"כ שני בחי', הא' היא היינו כשו"ק דיצי' מקבלים מאצי', והב' היינו כמו שהם עצמן ומשפיעין למטה כו' ולכן יש מיט"ט מלא ביו"ד אחר המ"ם (מיט"ט), ויש בלא יו"ד (מט"ט), והיינו בעת שהוא מקבל מאצי' נק' מיט"ט ביו"ד (כי יו"ד הוא השפעה מאצי' יו"ד חכ' כו', בפרד"ס שער אבי"ע פ"ד המל' כשהיא כלולה מכל הע"ס דאצי' נק' יו"ד וכשמתלבשת במט"ט אזי נק' מיט"ט ביו"ד), ובעת שהוא משפיע למטה נק' מט"ט בלא יו"ד (וכמ"ש בזח"ב דפ"ח ע"א וכ"כ בזהר ח"ב דס"ג ע"ב דההוא יומא מתברכין מיני' כל שית יומין, וכל חד יהיב מזונא לתתא כל חד ביומוי מההיא ברכה דמתברכי' ביומא שביעאה, אלא שיש באצי' ג"כ בחי' זו והיינו שג' מדות דאצי' מקבלי' מיומא שביעאה היינו בחי' בינה). ופי' נער שההשפעה היא בבחי' קטנות

ע"ד אתוון רברבין אתוון זעירין, פי' שאתוון זעירין הוא כמו אתוון רברבין אלא שהם בצמצום וכמ"כ בחי' נער הוא שההשפעה בקטנות.

והנה במשה כתי' הנה אנכי שולח מלאך כו' אל תמר בו כו' כי שמי בקרבו כו' כי ילך מלאכי לפניך (וארז"ל שמי בקרבו זה מט"ט ששמו כשם רבו מט"ט גימ' שדי) ולא רצה משה לקבלו כמ"ש אם אין פניך הולכים כו', פי' ששלח מלאך בחי' מט"ט כמו שהוא מקבל מאצי' וזהו מלאכי, כי שמי בקרבו שם שדי בקרבו והיינו כמו שהוא מקבל מאצי', ואעפ"כ לא רצה משה לקבלו והיינו לפי שפני משה כפני חמה שמש ה' היינו בחי' אצי' לכן לא רצה לקבל המלאך כי המלאך הי' מקבל מאצי'