שמח

ש' הוי' וש' אלקי', והם שורש אורות וכלים ג"כ, שש' הוי' הוא שרש האורות, וש' אלקים הוא שרש הכלים. ולהאבות נגלה בש' שדי היינו בחי' כח המגביל ההגבלות נגלה להם, אמנם כח הא"ס כ"ש בבחי' א"ס זהו ענין ושמי הוי' לא נודעתי וכמשי"ת לקמן אי"ה.

ועדיין צ"ל מאחר שנגלה עליהם בחי' ש' שדי שהוא כח המגביל איך נשארו קיימים בבחי' מציאותם הגשמי'. אך הוא ע"פ משנ"ת בכהאריז"ל בענין הצמצום ומקום פנוי שהקשה שם מהו פעולת הצמצום מאחר שאח"כ נמשך הק"ו מא"ס א"כ איך הוא ביכולת העולמות לקבל ושלא יתבטלו ממציאותם. ותירצו שם שאם לא הי' הצמצום תחלה לא הי' יכול להיות ההתהוות, ולאחר שנתהווה הגם כי נמשך הק"ו מ"מ אינם מתבטלי' עי"ז (ומה גם כי הק"ו י"ל שזהו ג"כ צמצום שהרי הוא רק קו וחוט, וי"ל שהוא מקודם הצמצום, וב' דיעות נמצאים בכהאריז"ל ובדרושים מרבותינו ז"ל, ודעת מוכרעת שנמשך מלפני הצמצום לתוך הצמצום ואז נעשה ק"ו ואכ"מ). ועד"ז יובן בהאבות הגם כי היו נבראי', מ"מ הי' ביכולתם לאחר שנבראו לקבל גילוי ש' שדי ומ"מ לא יתבטלו ממציאותם כו'. ועוי"ל כי נשמות האבות שרשם גבוה יותר מבחי' ש' שדי שהוא מקור להתהוות שאמר לעולמו די, שעל נשמות אלו ארז"ל עם המלך במלאכתו במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, וא"כ הי' שרש נשמות אלו קודם שנברא הבריאה, והיינו להיות כי שרשם באצי' העליון ולכן נמלך עמהם על התהוות בי"ע, ולכן הגם כי נגלה להם בבחי' שם שדי לא נתבטלו והי' ביכולתם לקבל זאת. ולפ"ז יובן על נשמות משה וישראל ע"י התורה שזכו לגילוי ש' הוי', ומשה זכה לגילוי יגמה"ר שנמשכי' מב' שמות הוי' כו'.

ומעתה יובן ענין מספר ובלי מספר, הנה לע"ל נא' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים. ויובן בהקדים ענין האותיות, דהנה שרש האותיות הם בנפש עצמה רק שקבען בפה, אבל שרשן ומקורן הם בעצם הנפש עצמה כו', ורק שהם יוצאי' ע"י המוצאות אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך כו', והמופת לזה הוא מקטן או חרש הגם שיש לההמוצאות ומנענעים המוצאות מ"מ א"א להם לדבר והיינו מפני שאין האותיות בהמוצאות כו' כ"א בנפש (ולכן החרש מוליד שלם מפני כי בנפשו יש בחי' האותיות, ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכים מהנפש לכלי המבטא שיוציאו האותיות אחה"ע גשמי', ולכן אינו יכול לדבר ומ"מ מוליד שלם כו'). והנה יש אותיות המחשבה ואותיות הדיבור ושניהם שרשם בהנפש עצמה ועם