שכג

משום שלא נא' בה בכל מאדך, וכאשר האדם מגיע למאד שלו אזי ממשיכין לו מאד העליון שהוא בלי גבול, כי בעבודת הבירורי' יש שני בחי', הא' מה שהמברר מתלבש בלבוש המתברר או במקום המתברר כמ"ש כי תצא למלחמה על אויביך שהו"ע מלחמה על אויביך וראית בשבי' הוא ניצוץ אלקי, ועוד יש מדריגה גבוה כהמס דונג מפני אש או כנר המדחה את החושך בדרך ממילא ומאיליו. וגם בלימוד התורה יש שני בחי', הא' הו"ע שלומד ע"י שנצטוה ומקיים הציווי ולא מפני שהוא רוצה ללמוד ההלכה, והב' הו"ע שלומד כמלך שגוזר אומר שהו"ע תען לשוני אמרתיך ודברי אשר שמתי בפיך שפסק הדין שהוא פוסק הו"ע כמו שנאמר עתה, ועל פסק דין זה אפי' בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי ה', ובזה לא שייך מלחמה כי מלחמה הוא עם העם ולא עם המלך ומלכותו ברצון קבלו כו', וכל זה הוא בלימוד התורה, ובתורה עצמה יש שני בחי', אור תורה וטל תורה וכמארז"ל בפי"ג דכתובות דקי"א ע"ב ע"פ כי טל אורות טלך (בישעי' סי' ך"ו) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו ובילקוט ברמז חצ"ר ע"פ זה הגרסא טל תורה מחייהו, והיינו כי אור וטל הם בחי' אחת.