שכב

מה שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך שדוד שיבח את התורה שכל חיות העולמות וקיומם תלוי בדקדוק אחד מד"ת כמו עד"מ קרבן הו"ע קירוב הכחות והשמות וע"י הקרבן נעשה עליות העולמות מסכ"ד עד ראש כ"ד מעשי' ליצי' ומיצי' לבריאה ומברי' לאצי' (וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שע"י עלי' הקרבן מתעלי' כל העולמות), הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר אבל אם נמצא בו איזהו פסול כמו כשקיבל את הדם בשמאל או שלא בכלי שרת או שא"ד הפוסל לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ המשכות מוחין למדות כמו ע"י הנחת תפילין ממשיכי' להיות הקב"ה מניח תפילין שהו"ע המשכת מוחין לז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוף כ"ד המשכת אלקותו ית' ע"י בחי' מצות תפילין הנה כ"ז הוא כשלא נמצא פסול בתפילין אבל אם נמצא איזהו פסול בהם לא יומשך כלל ע"י הנחתם, א"כ תלוי כל חיות וקיום העולם בדקדוק אחד מד"ת, וזהו שאמר דוד בעת צרתו זמירות היו לי חוקיך כו' שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולם תלוי בדקדוק א' מד"ת, וחיי עולם נמשך בחיי שעה, ע"כ הי' משתעשע מאד בלימוד התורה כי הוא למד תורה שחיבר אורייתא בקוב"ה ואעפי"כ נענש, וצ"ל מהו"ע החטא שלו.

והענין הוא דהנה כתי' ראיתי והנה מגילה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בחי' פנים ואחור בתורה, וכל זה שאמרנו שהחיות העולמות תלוי בדקדוק אחד היינו בחיצוניות התורה כמו דברו חכמים בהוה או לעולם ה' דברך נצב בשמים, אבל בפנימיות התורה אנוש לא ידע ערכה אלהים הבין דרכה מפני שיש סתים וגלי', כי קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ונמצא כי התורה הוא ממוצע, והממוצע הוא כלול מב' בחי' ויש בה בחי' סתים וגליא, וכל קיום וחיות העולמות אינו תלוי אלא בדקדוק אחד הוא בגלי' התורה, אבל סתים הוא ידיעת עצמותו ידיעת התורה, והוא שיבח את מעלת התורה בחיצונית וע"ז נענש כי עבודת הקודש בכתף ישאו והוא הוביל את הארון בעגלה, כי כתף הו"ע אחוריים שצריכים לחבר פנימיות עם חיצונית ונמצא כי חיצונית הם מאירים כמו פנימיות וגם הם שוים עם פנימיות כמ"ש בירושלמי מזה ומזה הם כתובים שניהן פנים, וע"ז נענש בשכחה כי השכחה הוא מחיצונית והוא שיבח בחיצוניות. וזהו משה שבקש אעברה נא ואראה את הארץ שרצה להמשיך מפנימיות התורה שהו"ע חיי עולם שיש בכלל מאתים מנה אך לא פעל זאת משום כי אז לא הי' עבודת הבירורי' ועיקר העבודה הוא עבודת הבירורים לכן לא פעל זה אלא ליחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שהיו תורתן אומנתם ומפני זה היו פטורי' מן התפלה מפני שיש בכלל מאתים מנה, אבל עתה אין ביכולת האדם להיות במדריגה כזאת, הגם שאתפשטותא דמשה בכל דרא מ"מ הן אינם אלא מעט וגם בהעלם והסתר, וזהו רב יהודה כולא תנוי' בנזיקין הוה שרצה להפריד הנזיקין ויניקת חיצונים.

ובזה יובן שאיתא בגמ' כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו שהו"ע להפריד החיצונים. ויש עוד מעלה גבוה יותר כמארז"ל פ' ראשונה לעושין רצוש"מ משום שנא' בה ובכל מאדך ופ' שני' לאין עושין רצש"מ