שיט

לעולם, או עולם ל' ניצחי' כמו רוממות אתה נוהג בעולמך. וזהו חיי שעה וחיי עולם שהו"ע תורה ותפלה, והו"ע מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, ומפני זה בג"ע כתי' מי יעלה בהר כו' שהו"ע הזדככות החומר, אבל במ"ת כתי' וירד ה' על ה"ס אפי' בלא הזדככות החומר מפני שהוא מלמעלמ"ט, והמשל בזה הוא כמו שני בני אדם אחד עומד בהר ואחד בבקעה אם צריכים להתחבר יש להם ב' אופני החיבור אם התחתון עולה או העליון יורד, אם התחתון עולה למעלה הוא בקושי כי כמה עיקולי ופשורי איכא הכא, אבל אם העליון יורד למטה הוא בקל, וכ"ז הוא אפי' בשני בנ"א שהם שוים, ונמצא זהו החילוק בין מלמעלמ"ט למלמטלמ"ע, ובפרט אינו ערך עליות הנשמה לגבי המשכת אלקות ובפרט וירד ה' על ה"ס הוי' הסובב כ"ע שמטה ומעלה הם שוים ממש, ומפני זה בג"ע כתי' מי יעלה בהר ה' שהו"ע הזדככות החומר, הגם שהי' לפי ערך הכנת כלי המקבל מ"מ הי' צריכי' להזדככות החומר מי יעלה בהר כו' שיש שחושבין ט"ו או י"ג או י"א מעלות, אבל וירד ה' על ה"ס א"ס הסובב כ"ע הי' בלא הזדככות החומר.

ולפי"ז נוכל להבין ענין חיי עולם וחיי שעה, שעה הוא זמן כמו מלך כו', חיי שעה הוא המשכת חיות שלהם שהוא מדות, כי מדות דוקא לזולתו כי לגבי עצמו אינו שייך מדה, כי אדם קרוב לעצמו, וזהו מדות שמחיות את השעה שהוא זמן, הגם שעיקר חיות השעה תלוי במל' מ"מ איזה ערך דערך הוא ממדות לגבי שעה שהוא מקור דמקור, פי' מקור למל' שהוא מקור לחיות השעה, ובכ"מ שאומרים מדות הוא מקור לזמן. אבל חיי עולם הוא ענין מוחין כמו כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך שהו"ע מלכותך מלכות כל עולמי' שהו"ע העלם והסתר שהוא מחי' אותן, כן חיי עולם שהוא מוחין שהוא מחי' את המדות, ועולם הוא מדות וחיות המחי' הוא מוחין, והגם כי שרש המדות הוא גבוה יותר ממוחין מ"מ עיקר התגלות המדות הוא דרך מוחין ויש בכלל מאתים מנה. וזה הי' בקשת משה שיכניס הוא את ישראל לארץ, וכי לאכול את פירותיה הוא צריך, אלא שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך המשכות אוא"ס בבחי' אתערותא דלעילא מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה, ויש בכלל מאתים מנה, ולא פעל זאת כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתערותא דלעילא מצד עצמה מלמעלמ"ט. וזהו"ע שם הגדולה לאה, ה"א גדולה שהוא ה"א עילאה שהוא בינה, גדולה במתנותיה, כהונה לעולם ומלכות ב"ד לעולם דכתי' ויהודה לעולם תשב (יואל ד' ך') וכתי' זאת מנוחתי עדי עד (תילי' קל"ב), ושם הקטנה רחל ה"א קטנה שהוא מל' קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה שילה לשעה ומקדש לשעה, והגם כי כתי' זה היום תחלת מעשיך מ"מ שרשו לפי שעה (והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה פי' ה"א גדולה הוא בחי' בינה מקבלת מע"ק שכ

ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה רחל מל' מקבלת מז"א ולכן הוא רק לשעה), וזהו"ע חיי עולם וחיי שעה, חיי עולם ה"א גדולה וחיי שעה ה"א קטנה, ובה"א גדולה שהוא חיי עולם עומד בחי' ואתה מרום לעולם כו' שהוא כתר, ובינה לגבי כתר הוא כמו מאד האדם לגבי מאד העליון.

וההפרש בפרטיות בין תורה לתפלה הוא ענין שמצינו מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, ולכאורה אינו מובן מהו"ע שקושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, וגם מה תפיסת מקום יש הלא אני ה' לא שניתי אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא, שכלליות השתל' העולמות הוא משם וזיו הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות ומה ערך יש לתפלת הנבראים. אלא הענין הוא כמו לב מלכים אין חקר, וע"י דבר חדש הוא ממשיך את לב המלך כמו ע"י צפור המדברת הגם שהצפור היא מדברת במעט שכל ואינה מדברת אלא מה שמלומדת, והאדם הוא ממדבר, והחילוק בין האדם לחי הוא שהאדם הוא מדבר, כי שכל מצינו שיש גם בחיות, והצפור המדברת שקורין בל"א (פופעגאי) הוא ממוצע בין חי למדבר, ומה ערך יש הדיבור שלו לגבי דיבור האדם, ומ"מ בכדי שיפנה אל בקשתו הנמוכה והקטנה לגבי מעלת ומדריגת המלך מביא צפור המדברת. אך משום שהאדם הוא ממדבר אין זה חידוש, אבל הצפור הוא מחי והוא מדבר וזהו חידוש גדול, ועי"ז ממשיך את לב המלך ויעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, וכמו"כ כשישראל פועלים אהבה וביטול לאלקות, הגם שאינו דומה כלל אה' שלהם לגבי אה' וביטול של מלאכים שיש מלאכי' שעומדים בביטול כבר פעם השלישי מאמירת קדוש, דבפעם הא' אמרו קדוש ועמדו אלפים שנה בביטול, ואח"כ אמרו קדוש עוה"פ ועמדו ב' אלפים שנה בביטול, ועכשיו הם עומדים בביטול מאמירת קדוש השלישי, מ"מ אין זה חידוש כי מי יעמוד בביטול אם לא הם, כי אין להם אלא ב' יסודות הקלות אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ואינם ניזונים מאכילה ושתי' גשמית, וכלום יצה"ר יש בהם, ולכן יכולים יותר להשיג גילוי אלקות, ואין זה חידוש, אבל האדם אם פועל אה' וביטול שהוא מד' יסודות כי ניתוספו עליו ב' יסודות העבים שהם מים ועפר ומוכרח הוא באכילה ושתי' הגשמי' שהם דבר עב ואם לא יאכל ב' או ג' ימים הוא נחלש, וברבות הימים יכול להיות נפרד, וכן מוכרח לישן וע"ז ארז"ל הנודר שלא ישן מלקין אותו מיד שיישן מפני שהאדם אינו יכול להיות בלא שינה מעט, ונמצא שבנין שלו הוא מגשמיות ודברי' עבי' וניזון מדברי' עבי' מגשמיות והוא עצמו גשם, ולכן אם הוא פועל אה' וביטול זה הוא דבר יקר מאד לפני הקב"ה וכמשל צפור המדברת שע"י שהוא דבר חדש הוא ממשיך את לב המלך כן האדם.

וזהו"ע מט"ט קושר כתרים לקונו וכמו שקושרין הכתר מאבנים מאירות, כי יש אבנים פשוטים הגם ששניהם דומם, מ"מ כשקושר הכתרים קושר אותם