שטז

מקור השכל, ואז יוכל לעמוד על אמיתת הענין וכמו שמצינו בסנהדרין שהי' יושבין ונותנין כל הלילה ונחלקו רש"י והרמב"ם אופן ישיבתם רש"י סבירא לי' כאו"א לפי עצמו והרמב"ם סבירא לי' זוגות זוגות, ולכאו' הלא הי' יותר טוב אם היו יושבין בחבורה, אלא מפני שהיו צריכין להשיג אמיתת הענין מוכרחים לצמצם השכל למשכיל מקור השכל בהעדר השפעה ובהעדר המח' ג"כ. והענין הוא דהשכל אפשר להפוך אותו למדת החסד והגבורה כמש"נ אמחה את האדם כי יצר לב האדם כו' ואח"כ כתי' ולא אוסיף עוד לקלל את האדמה כו' כי יצר לב האדם גו', נמצא כי שכל וטעם אחד יוכל להפוך בין לחסד בין לגבו' הגם שהם רחוקי' זמ"ז, ולכן היו צריכים להשיג אמיתת השכל ששם חסד וגבו' בהתכללות עד שאין יכולין לומר שזה חסד וזה גבו' ולכן כשיוצא משם השכל אזי הוא באמיתית. וכל זה לא השיגו אלא מפני שצמצמו השכל שלהם למשכיל מקור השכל ומשם אין ביכולת להשפיע, כי השכל שהוא בגילוי יוכל להשפיע, אבל אמיתת השכל אין ביכולתו להשפיע אלא שצריך להעלות כל כלי הכחות והמוחין לשם ואז יוכל להשיג את השכל. נמצא כי המוחין רחוק מאוד ממדות, כי המדות הם מקור לעולמות ובלא עולמות אין נופל שום מדות כלל, משא"כ במוחין שהוא אינו מקור לעולמות, ובלא עולמות יוכל להשיג יותר. היוצא מזה שענין קדם הוא במעלה ומדריגה.

ועד"ז יובן ענין תהו שקדם לתיקון כי הוא קדם במעלה, וההפרש שבין תהו לתיקון הוא שתהו הוא ריבוי האור ומיעוט הכלי, משא"כ תיקון הוא מיעוט האור וריבוי הכלים, והענין דהנה ריבוי האור ומיעוט האור אין הפי' שהאור שהוא בריבוי בתהו הנה אותו האור הוא במיעוט בתיקון, כי באמת אין ערוך כלל בחי' האור דתיקון להאור דתהו. ויובן זה ממה שארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו עמד ומיעטו, ולכאורה הל"ל מתחלת העולם ועד סופו, אלא מסוף העולם ועד סופו מסוף עלמא דאתגליא עד סוף עלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע, ומסוף עלמא דאתכסייא עד סוף עלמא דאתגלייא מלמעלמ"ט, ועכשיו האור שאדם רואה אינו בערך כמו האור ההוא, מפני שאדם אינו רואה רק פרסה א', וכמו"כ ריבוי האור דתהו הגם שהאור דתהו הוא במיעוט הכלי והוא מוגבל שיש לו כלי, מ"מ נק' בלי גבול לגבי תיקון רק שנפל בשבה"כ, ומחמת זה יש ביכולת הקרבן שע"י יהי' והחיות נושאות את הכסא. אבל איך יש ביכולת החיות להיות נושאות את הכסא, כי חיות המרכבה הם ג"כ מבחי' התהו רק שהוא מה שכבר נתברר, כי בעת שנפלו מה שנתבררו הי' חיות המרכבה, ומהשאר נתהוו בהמות וחיות דלמטה, לכן אם מקריב את הקרבן עי"ז ניתוסף ניצוץ אלקי להחיות ועי"ז מנשאי' את הכסא, ולכן אנו רואים שיש למטה כח יותר בבהמה מבאדם היות כי שרשו מעולם התהו שקדם במעלה לתיקון.

וזהו שבשעה שבהמ"ק קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר כו', אבל נמוכי הרוח כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, כי כל הקרבנות לא היו