שיד

תעשינה ואשם, האיך יתכפר לו ע"י שמקריב קרבן לה' מן הבקר ומן הצאן, הלא כשחטא הי' לו להקריב עצמו, פי' הי' לו לבקש מהאדם גופא, ומפני מה מכפר עליו הקרבן, הגם כי כתי' אדם כי יקריב מכם ודרשינן אדם מכם כי יקריב לא כתי' אלא אדם כי יקריב מכם, שהקרבן צ"ל מכם דוקא, אך זהו רק הפשט הפשוט של הפסוק. גם צ"ל הלא האדם הוא גבוה יותר ששרשו ממדבר, והאיך מכפר עליו הקרבן שהוא מהחי. אך הענין הוא דהנה שרש נפש הבהמה היא מבחי' פני שור שבמרכבה שהוא מעולם התהו שקדם לתיקון, וע"י שמקריב הבהמה על המזבח עי"ז היא מתעלית לשרשה ומקורה פני שור מהשמאל, וע"י עלי' זו ובירור זה החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא, ולמעלה מבחי' זו נא' אם צדקת מה תתן לו כו' ואם רבו פשעיך כו', לכן עי"ז נמשך הסליחה והמחילה למלאת הפגם שפגם.

וביאור הענין הוא דהנה התורה נק' אדם כמ"ש זאת התורה אדם, דכמו שיש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים כן הוא בתורה רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים דמלכא, ושס"ה ל"ת הוא כמו שס"ה גידים שבאדם, וכמו שס"ה גידים שבאדם צריכין לשמירה יתירה וזהירות יותר מאברים, כי אם ינקוב הגיד או יעשה מום יהי' ריבוי דם ואזי הוא מקולקל כן עד"מ שס"ה מל"ת הם צריכין לזהירות ופרישות יותר ממ"ע. אך ברמ"ח מ"ע גופא יש מ"ע שהיא צריכה לזהירות יותר, כמו באברי' שיש אברים הפנימי' ואברים החיצוני', שאברי' הפנימי' אם יש בהם נקב א' במשהו יש בזה סכנות כמו הריאה שניקבה במשהו טרפה, כמו"כ הוא ברמ"ח מ"ע שהם כנגד רמ"ח איברים שיש מצות עשה שצריכים לזהירות יתירה משאר מ"ע ואם כי כתיב אורח חיים פן תפלס ודרשו במד"ר א"ר ברכי' אל תהי' יושב ושוקל את המצות שזו קלה וזו חמורה, כי שתי מצות הכתיב לנו משה בתורה חמורה שבחמורות וקלה שבקלות, חמורה שבחמורות הוא כבוד אב ואם וקלה שבקלות הוא שלוח הקן וכתב לנו מתן שכרה בצדה למען יאריכון ימיך נעו מעגלותיה לא תדע. אך מ"מ הפי' שאין ביכולת האדם לומר שזו מצוה קלה וזו חמורה, כי ברצה"ע הם שוים, אך יש מ"ע שניתנו לכתחלה ביותר זהירות ופרישות כמו חמץ בפסח במשהו או חייבי כריתות, וחמץ בפסח גופא הוא בכרת, וכמו שבאברים שהם כולם נקראים בשם אברים מ"מ יש אברים הפנימי' שהם צריכין לשמירה יתירה, כמו הריאה שאם ניקבה במשהו, אבל היד אם ניקב לא יחסר מחיותו כלום, ואם אפי' הוא מחוסר יד נק' מחוסר אבר אבל החיות אינו תלוי בו, משא"כ אברים הפנימי' החיות תלוי בהם, וכמו"כ במ"ע יש מ"ע שהם צריכים יותר זהירות ושמירות משאר מ"ע הגם שהם כולם שוים ונק' רמ"ח מ"ע. ונמצא כי התורה נקראת בשם אדם.