רצד

השטותים שלו כי אצלו מכסה הרוח שטות כי הרי זה הרוח שטות שלו ולא של חבירו, ואם שכלו מאבד מכ"ש הניצוץ אלקי, שהרוח שטות מכסה לומר שעדיין הוא ביהדותו. אבל להיות נפרד מיחודו ית' הרי אפי' קל שבקלים יכול למס"נ על קדה"ש מחמת שאינו רוצה להיות נפרד לגמרי מהקב"ה והוא בלי טעם ודעת, והיינו מחמת טבע נפשו והוא עצם נקודת יהדותו וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם כנר הדולק שהשלהבת עולה מאיליה כו' בלי טעם ודעת, אלא שהיא מוסתרת ומכוסה בלבוש שק הוא הגוף הגשמי וממנו בא הרוח שטות כו', וכמו למשל נר הדולק המאיר וכשמכסין אותו בכיסוי עב אינו מאיר אז כלל וכלל, אבל כשמעורר את האהבה עד שתחפץ לצאת מלבושיה הרי הוא בא לידי יראת חטא שלא לעבור אפי' על דבר קל של ד"ס כי חמורים ד"ס יותר מד"ת, ולכן בזקן ממרא שהורה שאין תפילין מן התו' כדי לעבור על ד"ת אינו נעשה ממרא עי"ז, אבל כשהורה לעשות חמש טוטפות כדי לעבור על דברי סופרים נעשה זקן ממרא. והענין הוא דהנה יש בחי' סופר וספר כו', ספר הוא בחי' תושב"כ, וסופר הוא העושה ומפרש בחי' הספר הוא בחי' תושבע"פ א"ח עט"ב. ובחי' אהבה זו הוא בחי' קוצו של יו"ד של שם הוי', כי הקוץ שעל היו"ד פונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לא"ס ב"ה שהוא למעלה מגדר ההשגה ולית מחשבה תב"כ, לכן קוצו של יו"ד הוא בחי' רמז בלבד שרומז לא"ס והוא בבחי' רמז בלבד בלי שום תפיסא באות כי לית מח' תב"כ אלא ברעו"ד מקרב איש ולב עמוק, רק שהיא מוסתרת לכן צריך האדם לעוררה כו'.

וענין היו"ד בעבודה בנפש האדם הוא בחי' בטל רצונך כו' דהיינו לצמצם ולכבוש כל רצונותיו אשר לא לה' המה, הן במחשבה והן בדיבור והן במעשה בין באיסור בין בהיתר, וכמארז"ל קדש עצמך במותר לך, והוא בכל שיעור קומה של אדם להשליך נפשו ורצונו מנגד כו', ולכן ארז"ל ל' קדש כי קדש הוא בחכ' כנודע, וע"י בחי' ביטול זה באתעדל"ת שמבטל ומסלק א"ע ורצונו ליבטל אליו ית' עי"ז נמשך אח"כ אתעדל"ע להיות בחי' סילוק עצמות אא"ס ב"ה כדי שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' צמצום ויהי' גילוי בחי' יו"ד שהוא בחי' חכמה ע"י בחי' יו"ד חכ' שבנפש כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין. והגם שהבחירה ניתן לאדם כמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב כו', מ"מ הרי נותנים לו עצה לבחור בחיים כמ"ש ובחרת בחיים חיי החיים בחי' חכ' וכמ"ש והחכ' תחי', כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. אך היו"ד שהוא חכ' אינו גילוי עדיין בנפש כמו שהיו"ד הוא בחי' נקודה חדא ומוחין דאבא הוא למעלה מהשתל', ועיקר העבודה להמשיך שהיו"ד יאיר ויתגלה בבחי' ה'.

וענין בחי' ה"א שבנפש הוא בחי' השגה והבנה להתבונן בגדולת א"ס ב"ה באריכות ההתבוננות להבין דבר מתוך דבר. פי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע